כ״ז בניסן ה׳תשפ״ה
אין תגובות
יום שישי
כ"ז ניסן התשפ"ה
היום שניים עשר יום שהם
שבוע אחד וחמישה ימים בעומר
היום שניים עשר יום שהם
שבוע אחד וחמישה ימים בעומר
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2025/04/פרשה-מבוארת-שמיני.pdf
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2025/04/כו-הפרשה-בקצרה-שמיני.pdf
גם המשילוהו יתברך בבחינת מקום, שכמו שהמקום על ידו מתקיים הכלי, אף אם אינו שוה בערך עם הכלי. וגם המקום, אף אם על ידו מתקיימים
(לג) שביעי וְכָל-כְּלִי-חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר-יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל-תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ: וְכָל-כְּלִי-חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר-יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל-תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ: וְכָל מָאן דַחֲסַף
(כא) אַ֤ךְ אֶת-זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַהֹלֵ֖ךְ עַל-אַרְבַּ֑ע אֲשֶׁר ל֤וֹ כְרָעַ֙יִם֙ מִמַּ֣עַל לְרַגְלָ֔יו לְנַתֵּ֥ר בָּהֵ֖ן עַל-הָאָֽרֶץ: אַ֤ךְ אֶת-זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַהֹלֵ֖ךְ עַל-אַרְבַּ֑ע
משנה ג: הַשּׁוֹחֵט הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה, אָסוּר: משנה ג: בכור שנפל
ג) מוכת עץ, כתובתה מאה, אפילו נשאת על מנת שהיא בתולה שלימה ונמצאת מוכת עץ, כתובתה מאה. קטנה מבת שלש שנים ולמטה, שנבעלה, אפילו בא
שער התורה / פרק ח וְאַקְדִּים פְּרָט אֶחָד וְהוּא אֵינֶנּוּ אַף מְעַט מִן הַמְּעַט מִדַּרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים – וְהוּא, דְּלִכְאוֹרָה קַשְׁיָא, עַל מַה נִּשְּׂאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
י וַיִּקַּ֞ח חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֑יא וַֽיִּשְׁבְּרֵֽהוּ׃ יא וַיֹּ֣אמֶר חֲנַנְיָה֩ לְעֵינֵ֨י כָל־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־עֹ֣ל ׀ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל
(ה) כִּ֤י אֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־גָד֣וֹל יְהוָ֑ה וַֽ֝אֲדֹנֵ֗ינוּ מִכָּל־אֱלֹהִֽים׃ (ו) כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהֹמֽוֹת׃ (ז) מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה
שם עולם / ח"ב פ"ו יש בני אדם שהיו רגילים לעסוק בתורה שעות רבות ביום, ולאחר זמן ומחמת טירדות שונות אינם יכולים ללמוד זמן רב,
(לב) וַיַּ֡עַן יֽוֹנָדָ֣ב ׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד וַיֹּ֗אמֶר אַל־יֹאמַ֤ר אֲדֹנִי֙ אֵ֣ת כָּל־הַנְּעָרִ֤ים בְּנֵֽי־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הֵמִ֔יתוּ כִּֽי־אַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵ֑ת כִּֽי־עַל־פִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָֽיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ׃
ברכות קריאת שמע אֱמֶת וְיַצִּיב (-גם זה לשון 'אמת' בארמית) וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא (-נפלא מאוד) וְאַדִּיר (-חזק) וּמְתֻקָּן (-ללא
וְלֹא יֹאמַר הָאָדָם, עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, הֵן אֲנִי בָּחוּר כַּאֲרָזִים, וְיֵצֶר הָרַע אוֹמֵר 'שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדּוּתְךָ, וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה תָּשׁוּב אֶל בּוֹרַאֲךָ', אַף אַתָּה אֱמוֹר
משנה ב: הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ, לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, אֲפִלּוּ הוֹרָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתוֹ בִקְדֻשָּׁה וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִקְדֻשָּׁה וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ
בסדר ההשגחה ג. נמצא לפי שורש זה, שאין הקדוש ברוך הוא דן את העולם בבחינת ידיעתו, אלא בבחינת הסדרים שרצה וסידר לענין. וממה שסידר עוד
פרק ז, משנה א: הַמַּבְרִיךְ אֶת הַגֶּפֶן בָּאָרֶץ, אִם אֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, לֹא יָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ, אֲפִלּוּ הִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְסִילוֹן. הִבְרִיכָהּ
משנה ה: רַחַת שֶׁל גָּרוֹסוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל אוֹצָרוֹת, טְהוֹרָה. שֶׁל גִּתּוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל גְּרָנוֹת, טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא. לְכִנּוּס, טָהוֹר: משנה ה: רַחַת
משנה י: עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעְגִּילִין אוֹתָן בַּמַּעְגִּילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל, אֲבָל לֹא בַּמַּחְלְצַיִם. הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר
משנה ח: מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ,
דיני מצוות הלואה / פרק א ו. לא התבאר בפירוש בהלכה מה שיעור הזמן שצריך האדם לתת ללוה עד לפרעון החוב, ונראה שאף דבר זה
פרק עשרים וחמשה – שער התשובה (המשך ששת הדרכים אשר יעוררו לב האדם לשוב:) ג. כאשר ישמע מוסר חכמים וישמע המוכיחים אותו, בזה יעורר לבו
