(א) רביעי בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַייָ אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא-תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת: בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַייָ אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא-תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת: בְּנִין
ד בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָֽאֲרָצֽוֹת׃ ה הַקְּרֹב֛וֹת וְהָֽרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת
יח וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י נִרְדַּ֥מְתִּי עַל־פָּנַ֖י אָ֑רְצָה וַיִּ֨גַּע־בִּ֔י וַיַּֽעֲמִידֵ֖נִי עַל־עָמְדִֽי׃ יט וַיֹּ֨אמֶר֙ הִנְנִ֣י מוֹדִֽיעֲךָ֔ אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִֽהְיֶ֖ה בְּאַֽחֲרִ֣ית הַזָּ֑עַם כִּ֖י לְמוֹעֵ֥ד קֵֽץ׃ כ הָאַ֥יִל אֲשֶׁר־רָאִ֖יתָ בַּ֣עַל הַקְּרָנָ֑יִם
א וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּֽל־הַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבְכֹל֙ ח֚וֹף הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל אֶל־מ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ ב וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו לְהִלָּחֵ֥ם
יְדוּעָה רָעַת הַמּוֹתָרוֹת, כִּי רַבָּה הִיא, בֵּין בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, שֶׁאִם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הַרְבֵּה, רֹאשׁוֹ וְאֵיבָרָיו כְּבֵדִים עָלָיו, וְכַמָּה מַחֲלוֹת יָכוֹל לִגְרֹם לְעַצְמוֹ. וְכֵן אִם הוֹלֵךְ
כל עיקר יסוד האמונה, שצריך כל איש ישראל לקבוע בליבו שרק הוא יתברך שמו, הוא הבעל כח האמיתי, ונשמת חיות ושורש העיקר שלו, ושל כל
לה) כשכותבין גט יבמין או כתובת יבמין, משרטט על הקלף קוים ישרים במקום כתיבת הפסוקים שבנוסחאות אלו, לפי שאסור לכתוב ג' תיבות מהתורה בלא שרטוט.
פרשת חקת "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם" וְגוֹ'. הִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁזֶּה הָיָה בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁנִּשְׁלְמָה כְּבָר מִיתַת מְתֵי מִדְבָּר, וְהָיוּ
תורת הבית / פרק ו כשאנו מתבוננים בחכמת התורה של הדורות הקודמים לעומת הדורות שלנו, אנו תמהים, שהרי בדורות הקודמים השפיע ה' שפע עצום של
ובא לציון בָּרוּךְ הוא הַגֶּבֶר (-האיש) אֲשֶׁר יִבְטַח תמיד בַּיהֹוָה, כי אז וְהָיָה (-יהיה) יְהֹוָה מִבְטַחוֹ – המבטח שלו (-אם יבטח בו, הוא יהיה מבטחו,
יז. מותר ליתן לאינו יהודי מעות להתעסק בהם (בבורסה) ולחלוק עמו את השכר בשוה, אף אם הנכרי עוסק בהם גם בשבת. שהרי אין המלאכה מוטלת
השער הרביעי, שער הבטחון הקדמה תועלת נוספת יש במידת הבטחון, שהבוטח באלוקים יביאהו בטחונו לפנות את לבו מעניני העולם, ולייחד לבבו לעניני העבודה, ויהיה דומה
פרשת שופטים "וזה יהיה משפט הכהנים… ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה" (דברים יח ג) מצוות עשה על כל אדם מישראל השוחט בהמה טהורה, לתת לכהן
משנה יג: כֵּלִים שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא, וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר, אוֹ שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר, וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַר הָרִאשׁוֹן אֲנִי בָּא.
משנה ח: טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָמֵא, נִטְמָא. וְטָמֵא שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָהוֹר, טִמְּאָהוּ. טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ לְבַיִת טָמֵא,
משנה ג: כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלָּה בְטֻמְאָה בְּיוֹם טוֹב, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא תִקְרָא לָהּ שֵׁם, עַד שֶׁתֵּאָפֶה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, תַּטִיל בַּצּוֹנֵן. אָמַר
משנה ז: שְׁלֹשָׁה בָתִּים הֵן. בַּיִת שֶׁבָּנוּי מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה, הֲרֵי זֶה אָסוּר. סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִדֵּשׁ, נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ. הִכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה
המשך משנה טו: בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב,
משנה ב: טָמֵא שֶׁאָכַל, בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר, חַיָּב. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, חַיָּב. וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁלֹּא אָכַל
ז) המנורה נמצאת בצד דרום, משמאל הנכנס. ושולחן נמצא מימין הנכנס, והיינו בצד צפון, שעליו – על השולחן, מונח לחם הפנים. ושניהם – המנורה והשולחן,
מא. עובד שנמצא במקום שיש נשים, וכן עובדת שנמצאת במקום עבודה עם אנשים, חייבים להיזהר מאוד מאוד שלא תהיה אווירת קלות דעת ביניהם. ולכן יש
צ'קים כט. אם המלוה נתן את ההלואה בצ'ק מקומי, אסור למלוה להתנות את ההלואה בפרעון של מזומן. אך אם המלוה אינו מתנה זאת, אלא הלוה
