מסכת יבמות, פרק א, משנה ב 1
משנה ב: כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, הָיְתָה בִּתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָלְכָה
פה ניתן להקדיש.
תוכן
משנה ב: כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, הָיְתָה בִּתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָלְכָה
כד) כיצד מברך על מצוות הקדושין, אומר 'בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו והבדילנו מן העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי
(פסקי ההלכות הם לדעת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) א. אסור לתלות משמרת על גבי הכלי בשבת וביום
משנה ד: שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁעֲשָׂאָם כִּירָה וְנִטְמְאוּ, סָמַךְ לָזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן, וְלָזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן, חֶצְיָהּ שֶׁל זוֹ טְמֵאָה וְחֶצְיָהּ טְהוֹרָה, וְחֶצְיָהּ שֶׁל זוֹ
פרשת כי תצא "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" (דברים כד טז) מצוות לא תעשה, שלא נקבל עדות הקרובים זה על
משנה ה: אֲחוּזַת הַדָּם, וְהַמְּעֻשֶּׁנֶת, וְהַמְצֻנֶּנֶת, וְשֶׁאָכְלָה הַרְדּוּפְנִי, וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מַיִם הָרָעִים, כְּשֵׁרָה. אָכְלָה סַם הַמָּוֶת אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ, מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה,
משנה ט: וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעְנְעִין, בְּהוֹדוּ לַה', תְּחִלָּה וָסוֹף. וּבְאָנָא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף בְּאָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא. אָמַר
וְהַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל 'מְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה', שֶׁמְּפַלְפְּלִים כְּדֵי לְבָרֵר הֲלָכָה לְמַעֲשֵׂה, וּלְהוֹצִיא דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְגַם זֶה טוֹב מְאֹד, לְבָרֵר אֶת סְפֵקוֹת הַדִּינִים. וְיָדוּעַ שֶׁסִּפְרֵי הַשְּׁאֵלוֹת
משנה ח: חֲמִשָּׁה חֻמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
פתיחה יִגְדַּל שם אֱלֹהִים שהוא חַי לעד, וְיִשְׁתַּבַּח שמו. הוא נִמְצָא וקיים תמיד וְאֵין עֵת (-זמן) קצוב אֶל מְצִיאוּתוֹ (-שאין לומר מתי התחילה או תיפסק
משנה יא: תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
השער הרביעי, שער הבטחון פרק שלישי יש כמה סיבות שמחמתן לפעמים אנו רואים שטוב לרשע בעולם הזה: לפעמים זהו מחמת מעשה טוב שעשה אותו רשע,
בביאור חלקי החסידות ונחזור לענין השבת, הנה אמרו חז"ל, רב ענן לביש גונדא, דהיינו, שהיה לובש בגד שחור בערב שבת, כדי שיהיה ניכר יותר כבוד
יט) נתערבו קדשים בקדשים אחר שנשחטו, יאכלו כחמור שבהן (כגון, אם יש שנאכלים בכל ירושלים ויש שנאכלים רק בעזרה, ייאכלו כולם בעזרה. וכן לזמן הקצר
יח. נוהגים שאין מברכים שהחיינו מי"ז בתמוז עד אחר תענית תשעה באב, ולכן אין עורכים סעודת חנוכת הבית בימים אלו, מאחר שאינו יכול לברך שהחיינו
המשך מח. החבר: אמנם, החוקים האלהיים שאין השכל מחייבם, אין ישראל יודעים על מה ולמה התחייבו להיות כך או אחרת, אך גם זאת לא ידעו
טז. לא רק באופן שהמלח משנה טבע הדבר לתקנו ממרירותו או מחמיצותו הוא דאסור, אלא הוא הדין אם מתקנו לרככו או להקשותו, גם כן אסור,
אמרו חז"ל, יראת ה' אוצרו וכו', מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש, שצריך לערב היראה בתורה, דוגמת קב חומטין בכור התבואה, כי
במין האנושי ה. וממה שתצטרך עוד לדעת, שהנה המין האנושי, אין ענינו ומהותו הראשוניים כמו שאנו רואים ומבחינים אותו עתה, כי שינוי גדול היה בו,
פרק עשרים ושנים – שער האמת כשיש אמת למטה, בעולם הזה, אז ישקיף ה' יתברך בצדק על הארץ, שנאמר 'אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף'.
א. חצובה של כיריים (-הברזל שעליו עומדות הקדירות בזמן הבישול על הגז) המשמשת לקדירות חלביות ובשריות, אם נשפך עליה בשר או חלב, יש לנקותה לפני
יתבונן האדם, אילו היה בית המקדש קיים, בודאי היה כל אדם מישראל טורח כמה פעמים בימי חייו לעלות לבית המקדש ולהקריב קרבנות, אף אם ההליכה
פג. מקומות שאנשים מבחוץ רגילים להיכנס ולצאת מדי פעם (והדלת אינה נעולה כלל), וכן משרדים שיש בהם חדרים, והכניסה הראשית נעולה, אבל דלתות החדרים אינן