חפשו בארכיון הלימוד - וחזרו לכל תוכן שתבחרו

ד. הקובע עצמו לאכול פירות, ובירך בסתמא על הפירות שלפניו, ולאחר מכן הביאו לו פירות ממין אחר, אף לאחר שגמר לאכול וכלה מהמינים הראשונים –

בענין ישראל ואומות העולם ז. ואולם, לעולם הבא, לא תמצאנה אומות זולת ישראל, ולנפש חסידי אומות העולם תינתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל עצמם,

ז) וְכַמָּה כָּמַּהּ דוד והתאוה לחיי העולם הבא, שנאמר 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים', כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח

מכתבי החפץ חיים / מכתב י"ח על אותו הזמן שלעתיד לבא אמרו חז"ל, המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא,

(ברכה זו נתקנה כשמוריד רגליו על הארץ) בָּרוּךְ (-מקור הברכה) הוא אַתָּה ה' (-אדון הכל, היה הוה ויהיה) אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע – שוטח יבשת

פב. אם אחר כמה שעות נשתנה מזג האויר והמיזוג יכול לגרום חולי ליושבים בבית, מותר לומר לנכרי להפסיקו. פג. נכרי שהרתיח מים בשבת לצורך הישראל,

יש פעמים שאדם מרויח ממון רב על ידי סיבות שונות, וכגון על ידי שקיבל ירושה גדולה, והוא חושב שזה הדבר שגרם להתעשרותו, ולולא דבר זה

בפרטי מידת הנקיות וימצא גאה אחר, שיחשוב שלפי שהוא ראוי לתהילה ורב המעלות, צריך שיהיה מרגיז הארץ, ושהכל ירעשו מפניו, כי לא יאות שיהרסו בני

יג בְּטֻמְאָתֵ֖ךְ זִמָּ֑ה יַ֤עַן טִֽהַרְתִּיךְ֙ וְלֹ֣א טָהַ֔רְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ֙ לֹ֣א תִטְהֲרִי־ע֔וֹד עַד־הֲנִיחִ֥י אֶת־חֲמָתִ֖י בָּֽךְ׃ יד אֲנִ֨י יְהוָ֤ה דִּבַּ֨רְתִּי֙ בָּאָ֣ה וְעָשִׂ֔יתִי לֹֽא־אֶפְרַ֥ע וְלֹֽא־אָח֖וּס וְלֹ֣א אֶנָּחֵ֑ם כִּדְרָכַ֤יִךְ וְכַעֲלִֽילוֹתַ֨יִךְ֙

משנה ט: כְּפָתוּהָ בְחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וּנְתָנוּהָ עַל גַּב הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ בַּדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שָׁחַט בִּימִינוֹ וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאלוֹ. רַבִּי יְהוּדָה

משנה ה: נִטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַיָּם, אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם. נִטְמָא הַחֵלֶב וְהַבָּשָׂר קַיָּם, זוֹרֵק אֶת הַדָּם. וּבַמֻּקְדָּשִׁין אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אַף עַל פִּי שְׁנִּטְמָא

משנה ט: שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר: משנה י: שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה

משנה ג: הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן. הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

מ וּבְעֵ֣ת קֵ֗ץ יִתְנַגַּ֤ח עִמּוֹ֙ מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֔גֶב וְיִשְׂתָּעֵ֨ר עָלָ֜יו מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֗וֹן בְּרֶ֨כֶב֙ וּבְפָ֣רָשִׁ֔ים וּבָֽאֳנִיּ֖וֹת רַבּ֑וֹת וּבָ֥א בַֽאֲרָצ֖וֹת וְשָׁטַ֥ף וְעָבָֽר׃ מא וּבָא֙ בְּאֶ֣רֶץ הַצְּבִ֔י וְרַבּ֖וֹת יִכָּשֵׁ֑לוּ