חג שמח !
(יב) וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל-ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי-לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר-לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן-הַמָּקֽוֹם: וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל-ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי-לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל
ח. כיון שאין בריה אוסרת אלא בשלמותה, גם אם נאסר התבשיל שבקדירה משום 'בריה' המעורבת בו, אין הקדירה נאסרת, ואינה צריכה הגעלה, שהרי ברור הדבר
השער התשיעי, שער הפרישות פרק חמישי כאשר תרצה להתבונן ולראות כמה מרובים חטאי הלשון, קבל על עצמך יום אחד לזכור כל מה שדיברת בהיותך עם
בפרטי מידת הנקיות אם ילחש לך אדם לומר, שמה שאמרו על נבול פה, אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה, ובמי שדמו רותח הדברים
פרשת שופטים "לא תשחית את עצה… ואותו לא תכרות" (דברים כ יט) מצוות לא תעשה, שלא לכרות את האילנות כשנעשה מצור על עיר במלחמה, כדי
משנה ג: רָאשֵׁי שׁוּרוֹת, הָעֹמֶר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מוֹכִיחַ. הָעֹמֶר שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ אֶל הָעִיר, וּשְׁכָחוֹ, מוֹדִים שֶׁאֵינוֹ שִׁכְחָה: משנה ד: וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי שׁוּרוֹת. שְׁנַיִם שֶׁהִתְחִילוּ
משנה ה: הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי. לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ, אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאִם
משנה ג: נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת
(יט) יַֽעֲשׂוּ־עֵ֥גֶל בְּחֹרֵ֑ב וַ֝יִּשְׁתַּֽחֲו֗וּ לְמַסֵּכָֽה׃ (כ) וַיָּמִ֥ירוּ אֶת־כְּבוֹדָ֑ם בְּתַבְנִ֥ית שׁ֗֝וֹר אֹכֵ֥ל עֵֽשֶׂב׃ (כא) שָֽׁ֭כְחוּ אֵ֣ל מֽוֹשִׁיעָ֑ם עֹשֶׂ֖ה גְדֹל֣וֹת בְּמִצְרָֽיִם׃ (כב) נִ֭פְלָאוֹת בְּאֶ֣רֶץ חָ֑ם נֽ֝וֹרָא֗וֹת עַל־יַם־סֽוּף׃
(א) וַיַּֽאַסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיֵּאָ֣סְפ֔וּ שֹׂכֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֛וּ בֵּין־שׂוֹכֹ֥ה וּבֵין־עֲזֵקָ֖ה בְּאֶ֥פֶס דַּמִּֽים׃ (ב) וְשָׁא֤וּל וְאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ נֶֽאֶסְפ֔וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֣מֶק הָֽאֵלָ֑ה וַיַּֽעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה לִקְרַ֥את פְּלִשְׁתִּֽים׃
משנה ז: כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה, חוּץ מִן הַפָּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּל
כט הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקֹ֖ד נְאֻם־יְהוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ ל שַׁמָּה֙ וְשַׁ֣עֲרוּרָ֔ה נִֽהְיְתָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ לא הַנְּבִאִ֞ים נִבְּא֣וּ בַשֶּׁ֗קֶר וְהַכֹּֽהֲנִים֙ יִרְדּ֣וּ עַל־יְדֵיהֶ֔ם וְעַמִּ֖י אָ֣הֲבוּ כֵ֑ן
הֲגַם שֶׁנָּשִׁים אֵינָן חַיָּבוֹת בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְהֵן נְקִיּוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֵעָווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, אֲבָל גַּם הֵן יְכוֹלוֹת לְהִכָּשֵׁל בְּאִסּוּר זֶה, אִם יִגְרְמוּ לְבַטֵּל אֶת בַּעֲלֵיהֶן
שער הזכירה / פרק ט כָל הַדִּבּוּרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר בַּפֶּה, הַכֹּל נִכְתָּבִין לְמַעְלָה, כְּמוֹ דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת תֵצֵא: "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ"
תחנון וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו של משה (-הראה לו מעט מכבודו) וַיִּקְרָא את המדות הללו (-ללמדן למשה): יְהֹוָה – מרחם על האדם קודם שיחטא, יְהֹוָה
מכירת המשכון למלווה כה. מלוה שקיבל משכון מהלוה, יש לו זכות קדימה בתוך תקופת ההלואה לקנות את המשכון מיד הלוה, והיינו, שאם הלוה מעונין למכור
הגמרא מביאה ברייתא בענין עשיית אהל עראי בשבת: תָּאנִי – שנה ברייתא זו רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל, טַלִּית כְּפוּלָה, ולהלן יבואר מה היא, לכתחילה לֹא יַעֲשֶׂה,
כט) בהמה שחסר מאיבריה כל שהוא אחר שחיטה קודם קבלת הדם, נפסלה. אפילו צרם באזנה קודם קבלה, הרי זה לא יקבל, שנאמר 'ולקח מדם הפר',
יז. בגד שיש עליו מי רגלים או שאר לכלוך אסור ליתן עליו מים דשרייתו זהו כבוסו, אלא מקנהו בסמרטוט בנחת, ולא ידחוק בקנוח שמא יסחוט.
יג. נאמר בתורה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. ופירשו חז"ל, "שיבה" זה שהוא זקן בשנים, וכמו ששנינו במשנה: "בן שבעים לשיבה". "זקן" זה שקנה
האדם המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה, הוא נעלה מעל כל עניני זה העולם, ומושגח מאתו יתברך השגחה פרטית למעלה מהוראת הטבעים והמזלות
משנה א: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ
תורת הבית / פרק יא דבר נוסף שיש ללמוד מהפסוק 'אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה', שצריך האדם לשמוח כשיש לו זמן ללמוד תורה, כמו אדם
