א וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ חִזְקִיָּ֥ה בֶן־אָחָ֖ז מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ ב בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֨שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִ֖י בַּת־זְכַרְיָֽה׃ ג וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י ה֑' כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃ ד ה֣וּא ׀ הֵסִ֣יר אֶת־הַבָּמ֗וֹת וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּבֹ֔ת וְכָרַ֖ת אֶת־הָֽאֲשֵׁרָ֑ה וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה כִּ֣י עַד־הַיָּמִ֤ים הָהֵ֨מָּה֙ הָי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מְקַטְּרִ֣ים ל֔וֹ וַיִּקְרָא־ל֖וֹ נְחֻשְׁתָּֽן׃ ה בַּֽה֥' אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּטָ֑ח וְאַֽחֲרָ֞יו לֹֽא־הָיָ֣ה כָמֹ֗הוּ בְּכֹל֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַֽאֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃ ו וַיִּדְבַּק֙ בַּֽה֔' לֹא־סָ֖ר מֵאַֽחֲרָ֑יו וַיִּשְׁמֹר֙ מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ז וְהָיָ֤ה ה֙' עִמּ֔וֹ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵצֵ֖א יַשְׂכִּ֑יל וַיִּמְרֹ֥ד בְּמֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר וְלֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃ ח הֽוּא־הִכָּ֧ה אֶת־פְּלִשְׁתִּ֛ים עַד־עַזָּ֖ה וְאֶת־גְּבוּלֶ֑יהָ מִמִּגְדַּ֥ל נֽוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה.
(ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה.
(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו.
(ד) הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת שהיו ישראל מקריבים עליהם לשם ה', והיה הדבר אסור כיון שמזמן שנבנה בית המקדש נאסר להקריב במקומות אחרים לשם ה', וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה, וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ בלשון זלזול נְחֻשְׁתָּן, כלומר, אין זה אלא נחש מנחושת, ואין בו כח כלל, ואין מקום להקטיר לו.
(ה) בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח, וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ במידת הבטחון בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.
(ו) וַיִּדְבַּק חזקיה בַּה', לֹא סָר מֵאַחֲרָיו, וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
(ז) וְהָיָה ה' עִמּוֹ, בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל, ובשונה מימי אחז אביו, שהיתה מלכות יהודה תחת יד מלכות ישראל, והוצרך אחז להיות עבד למלך אשור כדי שיושיענו מיד מלך ישראל, ובאותו זמן פלשתים פשטו בארץ יהודה, הרי בזמן חזקיה לא נלחמו בהם הפלישתים, וגם לא הוצרכו לסיוע מבחוץ, אלא וַיִּמְרֹד חזקיה בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא עֲבָדוֹ.
(ח) וכן לענין המלחמה בפלישתים, לא רק שלא פשטו בארצו, אלא הוּא [-חזקיה] הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה, וְאֶת גְּבוּלֶיהָ, מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים – מהמקום הקטן שהוא מגדל שממנו שומרים את הפירות, ועַד מקום גדול כמו עִיר מִבְצָר.
