ח וַ֠יֹּאמֶר חִלְקִיָּ֜הוּ הַכֹּהֵ֤ן הַגָּדוֹל֙ עַל־שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית ה֑' וַיִּתֵּ֨ן חִלְקִיָּ֧ה אֶת־הַסֵּ֛פֶר אֶל־שָׁפָ֖ן וַיִּקְרָאֵֽהוּ׃ ט וַיָּבֹ֞א שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָ֑ר וַיֹּ֗אמֶר הִתִּ֤יכוּ עֲבָדֶ֨יךָ֙ אֶת־הַכֶּ֨סֶף֙ הַנִּמְצָ֣א בַבַּ֔יִת וַֽיִּתְּנֻ֗הוּ עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בֵּ֥ית הֽ'׃ י וַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖ה הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָאֵ֥הוּ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יא וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃ יב וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֡ן וְאֶת־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁ֠פָן וְאֶת־עַכְבּ֨וֹר בֶּן־מִֽיכָיָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃ יג לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־ה֜' בַּֽעֲדִ֣י וּבְעַד־הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כָּל־יְהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי־גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת ה֗' אֲשֶׁר־הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל־דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַֽעֲשׂ֖וֹת כְּכָל־הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ׃
֍֍֍
(ח) וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל -אל] שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה המיוחד, שכתבו משה רבינו בעצמו והיה מונח תמיד בקדש הקדשים, הטמינוהו בזמן מלכותו של מנשה, כיון שהיה שורף את ספרי התורה, וחששו שישרוף גם ספר זה, ועתה מָצָאתִי את הספר הזה בְּבֵית ה', וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ, והיה הספר גלול בפסוק שכתוב בו (דברים כח לו) 'יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ', וזה היה סימן לכך שנגזרה גזירת גלות על מלכות יהודה, וגם רצה לרמוז בכך למלך שאין די בתיקון בדק הבית החיצוני, אלא יש לעסוק גם בתיקון הפנימיות, והיינו על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה.
(ט) וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר, וַיֹּאמֶר, הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת, וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה'.
(י) וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן, וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
(יא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה, שקראוהו בפסוקים המורים על גלות העם והמלך, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.
(יב) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן הגדול, וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן, וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה, וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר, וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר.
(יג) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי, וּבְעַד הָעָם, וּבְעַד כָּל יְהוּדָה, עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי יש ללמוד מרמז זה שגְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.
