י וְטִמֵּ֣א אֶת־הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣י בֶן־הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י לְהַֽעֲבִ֨יר אִ֜ישׁ אֶת־בְּנ֧וֹ וְאֶת־בִּתּ֛וֹ בָּאֵ֖שׁ לַמֹּֽלֶךְ׃ יא וַיַּשְׁבֵּ֣ת אֶת־הַסּוּסִ֗ים אֲשֶׁ֣ר נָֽתְנוּ֩ מַלְכֵ֨י יְהוּדָ֤ה לַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ מִבֹּ֣א בֵית־ה֔' אֶל־לִשְׁכַּת֙ נְתַן־מֶ֣לֶךְ הַסָּרִ֔יס אֲשֶׁ֖ר בַּפַּרְוָרִ֑ים וְאֶת־מַרְכְּב֥וֹת הַשֶּׁ֖מֶשׁ שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ יב וְאֶת־הַֽמִּזְבְּח֡וֹת אֲשֶׁ֣ר עַל־הַגָּג֩ עֲלִיַּ֨ת אָחָ֜ז אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ ׀ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְאֶת־הַֽמִּזְבְּחוֹת֙ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה בִּשְׁתֵּ֛י חַצְר֥וֹת בֵּית־ה֖' נָתַ֣ץ הַמֶּ֑לֶךְ וַיָּ֣רָץ מִשָּׁ֔ם וְהִשְׁלִ֥יךְ אֶת־עֲפָרָ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ יג וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁר֮ מִימִ֣ין לְהַר־הַמַּשְׁחִית֒ אֲשֶׁ֣ר בָּ֠נָה שְׁלֹמֹ֨ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֜ל לְעַשְׁתֹּ֣רֶת ׀ שִׁקֻּ֣ץ צִֽידֹנִ֗ים וְלִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם תּֽוֹעֲבַ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן טִמֵּ֖א הַמֶּֽלֶךְ׃ יד וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיִּכְרֹ֖ת אֶת־הָֽאֲשֵׁרִ֑ים וַיְמַלֵּ֥א אֶת־מְקוֹמָ֖ם עַצְמ֥וֹת אָדָֽם׃ טו וְגַ֨ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֗ל הַבָּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יָֽרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶֽחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל גַּ֣ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֧חַ הַה֛וּא וְאֶת־הַבָּמָ֖ה נָתָ֑ץ וַיִּשְׂרֹ֧ף אֶת־הַבָּמָ֛ה הֵדַ֥ק לְעָפָ֖ר וְשָׂרַ֥ף אֲשֵׁרָֽה׃
֍֍֍
(י) אחרי שטיהר יאשיהו המלך את המקדש והעזרות, וטימא את כל הבמות, המשיך וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת – מקום שהיו מעבירים בו את הילדים למולך, אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן הִנֹּם, לְבִלְתִּי – כדי שלא יוכלו לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ.
(יא) וַיַּשְׁבֵּת – ביטל אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ, שהיו נוהגים ללכת בבוקר בסוסים לקראת השמש הזורחת, והיו רוכבים מִבֹּא בֵית ה', אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס – סריס ששמו היה נתן מלך, אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים – במגרשים שסביב העיר, וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ – המרכבות שעשו לכבוד השמש שָׂרַף בָּאֵשׁ.
(יב) וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה', שחזקיהו המלך ביטל את העבודה זרה שעבדו עליהם, אך השאירם במקומם, נָתַץ יאשיהו הַמֶּלֶךְ, וַיָּרָץ מִשָּׁם – הוציאם במרוצה ובמהירות, וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן.
(יג) וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית – הר המשחה, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – שהניח שלמה המלך לנשותיו לבנות לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים, וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן, ואף שאחר כך ביטלו מעליהם את העבודה זרה והקריבו שם לשם ה', בכל זאת טִמֵּא אותם הַמֶּלֶךְ, כיון שהיה בהם שמץ דופי, שנבנו מתחילה לשם עבודה זרה.
(יד) וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת שנעשו לשם עבודה זרה, וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים, וַיְמַלֵּא אֶת מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם של גוים.
(טו) וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל, הגם שהיה מחוץ לגבולות ארץ יהודה, הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ, וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר, וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה.
