יום חמישי
י' ניסן התשפ"ד
יום חמישי
י' ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

דרך ה', חלק ד' פרק ב' (ז)

אף על פי שבכל לימוד תורה יש סגולה של השפעת קדושה על האדם הלומד, הרי מי שמטהר ומקדש את עצמו במעשיו, ימשיך בלימודו על עצמו שפע כפי שיעור ההכנה שלו, וכפי שיגדיל בהכנתו לכך כך יגדל השפע המושפע עליו מלימוד התורה, ולכן בדורות הראשונים היתה מעלת לומדי התורה גדולה מאד, יותר מבדורות האחרונים, כיון שהכנתם היתה גדולה יותר, וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל, שכשהיה עוסק בתורה – כל עוף הפורח מעליו היה נשרף, מפני עוצם השראת השכינה שהיתה שורה עליו מחמת לימודו.

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)