יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות מעשה הקרבנות, פרק ו, א-ג

א) מצות עשה לעשות העולה כמשפטה הכתובה בתורה, וכיצד מעשה העולה, שוחט וזורק הדם כמו שביארנו, ומפשיט את העור ומנתח את בשרה, ומקטיר כל הנתחים על גבי המזבח, שנאמר 'והקטיר הכהן את הכל המזבחה'.

ב) צמר שבראשי כבשים, ושיער שבזקן התיישים, והעצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים [-הפרסות], בזמן שהן מחוברין, מקטירין את הכל. ואם פרשו, לא יעלו למזבח, שנאמר 'עולותיך הבשר והדם'. וכולן – עצמות וכדומה, שהיו מחוברים והועלו על גבי המזבח, שפקעו – הועפו מחמת החום מעל המזבח, ונפלו לארץ, לא יחזיר. וכן גחלת שפקעה מעל המזבח, לא יחזיר.

ג) אך איברים שפקעו מעל המזבח, אם יש בהן בשר ממש, אפילו פקעו אחר חצות הלילה, יחזיר, שנאמר 'על מוקדה על המזבח כל הלילה'. ואם אין בהם ממש, אפילו פקעו קודם חצות הלילה, לא יחזיר. נתחרך הבשר ויבש עליהן כעץ, ופקעו, אם היה זה קודם חצות הלילה, יחזיר. אחר חצות הלילה, לא יחזיר.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".