יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות מעשה הקרבנות, פרק טז, ג-ד

ג) הנודר סתם, ולא פירש אם יביא קרבן גדול או קטן, מביא מן הגדולים שבמין שנדר. ואם אותו המקום רגילין לקרות בסתם לאחד מן המינין, מביא כאנשי המקום. כיצד, נדר עולה מן הבקר, יביא שור. אמר 'הרי עלי עולה', אם דרך אנשי המקום לקרות עולה סתם אפילו לעולת העוף, מביא פרידה אחת [-עוף בודד אחד], תור או בן יונה. ואם דרכן שאין קורין עולה סתם אלא לעולת בקר, יביא שור. וכן כל כיוצא בזה.

ד) מי שנדר שור או איל או כבש או עגל וכיוצא בהם, לא יביא כחוש ביותר שבאותו המין מפני שדמיו מועטין, ואינו חייב להביא את היפה השמן ביותר שאין שם למעלה ממנו, אלא יביא הבינוני. ואם הביא הכחוש, יצא ידי נדרו.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".