יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות פסולי המוקדשין, פרק יב, י-יא

י) המפריש מעות לתודתו – לקנות בהם קרבן תודה, ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן, ולא הספיק ליקח בהן תודה עד שנמצאו מעות הראשונות, יביא מאלו ומאלו – מכל המעות יחד תודה בלחמה, והשאר יביא בהן תודה נוספת, ואינה טעונה לחם, אבל טעונה נסכים.

וכן המפריש תודתו, ואבדה, והפריש מעות תחתיה, ואחר כך נמצאת, יביא במעות תודה בלא לחם. וכן המפריש מעות לתודתו, ואבדו, והפריש תודה תחתיהן, ואחר כך נמצאו המעות, יביא מן המעות תודה ולחמה, וזו התודה האחרונה שהפריש, תקרב בלא לחם.

יא) האומר על בהמה 'הרי זו תודה' ועל הלחם אמר 'והרי זה לחמה', אם אבד הלחם, מביא לחם אחר על אותה תודה. אך אם אבדה התודה, אינו מביא תודה אחרת על אותו לחם, אלא פודה את הלחם ומוציאו לחולין, מפני שהלחם בא בגלל התודה, וכיון שהוקבע לתודה מסוימת אי אפשר להעבירו לתודה אחרת, ואין התודה באה בגלל הלחם, ולכן אף שהוקבעה יחד עם לחם מסוים ואבד, ניתן להביא לחם אחר.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".