יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות פסולי המוקדשין, פרק יד, א-ב

א) אין המחשבה בהקרבת הקרבן הולכת אלא אחר העובד, שאם חשב מחשבת פיגול, פסל את הקרבן, אבל מחשבת בעל הקרבן אינה מועלת כלום, ולכן אפילו אם שמענו את הבעלים שפגלו בעת העבודה, והיתה מחשבת העובד נכונה, הרי זה כשר.

ב) ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום ראוי לעבודה. 'ממי שהוא ראוי' כיצד, שאם היה זה אחד מן הפסולין לעבודה שקיבל הדם, או הוליך את הדם למזבח, או זרק את הדם על המזבח, וחשב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן, לא פסל במחשבתו, לפי שאינו ראוי לעבודה. ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו, ישפך לאמה [-אמת המים העוברת בעזרה]. ואם נשאר דם הנפש בבהמת הקרבן, יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה, והקרבן כשר. אבל אם חשב הפסול לעבודה בשעת שחיטה, פסל במחשבתו, כיון שהשחיטה כשירה בפסולין, כמו שביארנו, ולגבי השחיטה נחשב הוא ראוי לעבודה, אף שהוא פסול לשאר עבודות.

יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשירין, ולכן אף אם חשב בהם מחשבת 'שלא לשמן' אינם נפסלים, וכמו שיתבאר, לפיכך אם קבל הדם של קרבנות אלו כהן זה שאינו ראוי לעבודה, והיינו כהן טמא [עי' לעיל פ"א הכ"ח], או הוליכו, או זרקו, פסל את הזבח, כאילו עשאהו לשמו [כיון שאין מחשבת 'שלא לשמה' פוסלת בו, הרי זה כאילו עשאו לשמו], שהוא פסול מחמת שעשאו הכהן בטומאה. ואף על פי שיש עדיין דם הנפש, וחזר הכשר וקבל, וזרק, לא הועיל כלום, לפי שכבר נפסל הזבח בעבודת הכהן הטמא, וטמא העושה עבודה פוסל גם את שיירי הקרבן שלא נעשו על ידו. ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותו, שהרי אין שינוי השם פוסל כשנעשה על ידי אדם שאינו ראוי לעבודה, אלא מפני שהוא פסול לעבודה, ופוסל גם את השיריים, כמו שביארנו לעיל פ"א הכ"ח.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".