יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות קרבן פסח, פרק שביעי, א-ב

א) רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון, אם כל אותם טמאים היו מיעוט הקהל, הרי אלו נדחין לפסח שני, כשאר הטמאים. אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת, או שהיו הכהנים או כלי שרת טמאים טומאת מת, אינן נדחין לפסח שני, אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה, הטמאים עם טהורים. שנאמר 'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם', ומלשון 'אנשים' יש ללמוד שרק יחידים נדחים, ואין הצבור נדחה. ודבר זה נוהג בטומאת המת בלבד, כמו שביארנו בביאת המקדש.

ב) היו הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאי מת, כולן עושין בראשון, והטהורים עושין לעצמן בטהרה, והטמאים עושין לעצמן בטומאה, ואוכלין אותו בטומאה. ואם היו טמאי המת עודפין על הטהורים אפילו אחד, יעשו כולן בטומאה.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".