יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות שגגות, פרק ט, ד-ה

ד) כבר ביארנו בהלכות ביאות אסורות מה היא השפחה החרופה האמורה בתורה [והיא שפחה כנענית שהשתחררה חציה, ומקודשת לעבד עברי], ושאינן חייבין עד שיבעול כדרכה ויגמור את ביאתו, לפיכך אם אמרו לו שנים בָּעַלְתָּ שפחה חרופה, והוא אומר לא בעלתי, נאמן ואינו מביא קרבן על פיהן, שהרי הוא יודע בעצמו אם גמר ביאתו או לא גמר, והם אינם יכולים לדעת, וזה שאמר 'לא בעלתי', כלומר – אנו מפרשים את כוונתו כאילו אמר לא גמרתי.
ה) הבא על השפחה החרופה ביאות הרבה, אינו חייב אלא אשם אחד, כיצד, הבא על השפחה ביאות הרבה בזדון, או שבא עליה בשגגה, ונודע לו, וחזר ובא עליה בשגגה, ונודע לו, אפילו מאה פעמים במאה העלמות, מקריב אשם אחד, ומתכפר לו על הכל, על הזדונות שבה ועל השגגות. במה דברים אמורים, בשפחה אחת, אבל הבא על שפחות הרבה, אפילו בהעלם אחת, חייב אשם על כל שפחה ושפחה.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".