יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות תפילה [שנה א, בא, כא-כב]

כא. אם בשעה שהוא מברך או קורא הרגיש שנתלכלכו המכנסיים שלו בהשתנה, שרי, אף על פי שהם טופח ע"מ להטפיח, מפני שהם מכוסים בבגד העליון:

כב. כל מקום שראוי להסתפק בו אם יש בו צואה או לאו, אסור לקרות ק"ש וכל דבר שבקדושה עד שיבדוק המקום. ואם אינו יכול לבדוק מפני שהוא לילה או סיבה אחרת, הרי זה אסור לקרות, דהוי ספק תורה. במה דברים אמורים, בצואה, שאיסורה הוא מן התורה, אבל מי רגלים ספקן מותר, דאין איסורן מן התורה אלא כנגד עמוד של קלוח, לכן אם הם בתוך כלי ואינו יודע אם הם השתנה או שאר מים, כיון דאינו יכול לבדוק, הרי זה קורא מספק, דזה הוי ספיקא דרבנן, ולא אסרו אלא בודאי ולא בספק. ואם מצא צואה באיזה מקום ואינו יודע אם היא של אדם או של כלבים, תולין במצוי, דאם מצויין באותו מקום תינוקות יותר מכלבים, תולין בתינוקות ואסור, ואם מצויים כלבים יותר תולין בכלבים:

ואם קרא ק"ש או התפלל במקום שאין ראוי להסתפק בו שיש בו צואה ואח"כ מצא בו, אין צריך לחזור ולהתפלל, אבל חוזר וקורא ק"ש בלא ברכות. אבל אם קרא ק"ש או התפלל במקום שראוי להסתפק בו בצואה והוא לא בדק מתחלה ואח"כ מצא שם צואה צריך לחזור ולהתפלל, וע"ז נאמר זבח רשעים תועבה, וכ"ש אם ידע שיש צואה וקרא והתפלל במזיד. במה דברים אמורים, בצואה, אבל במי רגלים, אפילו קרא ק"ש והתפלל במקום שראוי להסתפק בהם ואח"כ נמצא שם, אין צריך לחזור לקרות, הואיל ואין איסורן אלא מדברי סופרים. וצריך להשגיח היטב בעניינים כאלה כל אדם בחצרותיו וטירותיו במקום שדרך הקטנים לטנף בו.