יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

חלק ב, פרק ד, ו

בענין ישראל ואומות העולם

ו. ואולם, לא היתה הגזירה להאביד את האומות האלה, אבל היתה הגזירה שישארו במדרגה השפלה שזכרנו, והוא מין אנושיות שהיה ראוי שלא ימצא, אילו לא חטא אדם הראשון, והוא בחטאו גרם לו שימצא. ואמנם, כיון שיש בהם בחינה אנושיית, אף על פי שהיא שפלה, רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה להם מעין מה שראוי לאנושיות האמיתי, והיינו שיהיה להם נשמה כעין נשמות בני ישראל, אף על פי שאין מדרגתה מדרגת נשמות ישראל, אלא שפלה מהם הרבה, ויהיו להם מצוות, יקנו בהן הצלחה גופיית ונפשית גם כן, כפי מה שראוי לבחינתם, והן מצוות בני נח.

והנה, מתחילת הבריאה נזמנו כל הדברים להיותם כך אם יהיה שיחטא אדם, וכמו שנבראו כל שאר ההזקים והעונשים על התנאי, וכמאמרם זכרונם לברכה.

 

"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"