בענין הפעולה בשמות ובכישוף

המשך ה: אמנם רצה ה' יתברך להיות נקרא בשם, כדי שיוכלו ברואיו להתעורר אליו ולקרוא אותו, להזכירו ולהתקרב אליו. והנה, ייחד לכבודו את השם המיוחד, ואמר עליו 'זה שמי לעולם' וכו', והוא השם שנקרא בו על שם הכבוד בעצמו, כפי מה שרצה ליקרא בשם. אמנם, כפי כל פרטי השפעותיו – רצה ונקרא בשמות שונים.

והנה, גזר וחקק, שבהזכיר ברואיו את שמו, ימשך להם ממנו הארה והשפעה, וכענין שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראוהו בו, כך תהיה ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא, פירוש, כי ההשפעה שתימשך תהיה ממין אותה ההשפעה שעל סודה נתייחס לו יתברך שמו אותו השם. ואמנם, בהמשך ההשפעה תיוולד בהכרח התולדה המחוקקת לה, ויתפשט הענין בכל ההשתלשלות מן הראש ועד הסוף, וכמו שזכרנו.

והנה, הגבילה החכמה העליונה את הענין בגבולות ידועים ובתנאים מיוחדים, שכשתהיה ההזכרה נשלמת בהם, תימשך ההשפעה ההיא ותיולד התולדה, ולא זולת זה.