יום שישי
י"א ניסן התשפ"ד
יום שישי
י"א ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ליקוטי חפץ חיים (יג)

תורה אור  /  פרק ז

רואים אנו בהנהגת בני האדם, שאין האדם מתעצל מלהתייגע בעבודתו כדי להשיג ממון, ואם יודע הוא שישתכר היטב בעבודתו – אינו מרגיש שום עצב ושום קושי, אלא אדרבה, שמח הוא בעמלו, ועובד במרץ. ולפעמים אפילו מסתכן האדם בעבודתו בשביל רווח ממון, ועושה כן כיון שהוא חושב שעל ידי הממון ירויח חיים טובים בעולם הזה. וכיון שכך עושה האדם בשביל חיים קצרים בעולם הזה, הרי קל וחומר אלף אלפי פעמים שעליו לטרוח ולעמול ולהתייגע כדי להשיג חיים טובים בעולם הבא, והיה ראוי לו למעט בעסקיו ככל שיוכל, כדי לעסוק בתורת ה', שהיא העיקר ומביאה אותו לחיי עולם.

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)