משנה ט: אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:
משנה ט: אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה – אדם המסתפק במה שיש לו, ואינו מבקש דברים מיותרים, ואינו מקנא באחרים שיש להם יותר ממנו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב, שמוכיח אותו כשרואה בו דבר שאינו הגון. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב, שמצוי אצלו תמיד, ביום ובלילה, ויכול להוכיחו על כל הנהגה שאינה הגונה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד – המחשב את העתיד להיות, ומתוך כך מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. רַבִּי אֶלְעָזָר בן ערך אוֹמֵר, לֵב טוֹב, כלומר, מעלת תיקון המידות, כי בזמן שלב האדם טוב, כל מדותיו ישרות ודעותיו נכונות, ונמצא שמח בחלקו ומתחבר עם הטובים, וחפץ רק בדברים שיש בהם תועלת. אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם – שדבריו כוללים אף את דבריכם, שאם יהיה לאדם לב טוב, יגיע על ידי זה לכל המעלות. אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה – שאינו מסתפק במה שיש לו, אלא מתאווה שיהיה לו יותר, ומקנא באחרים שיש להם יותר ממנו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע, שמפתהו ומוליכו לדרך רעה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע, שמכעיסו תמיד, ומשחית את מדותיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שדבר זה מוכיח שאינו רואה את הנולד, שעל ידי שלא ישלם לא ימצא מי שילוה לו, וגם גורם לכך שלא ירצו בני אדם להלוות לאחרים, מחשש שגם הם לא ישלמו, וגורם להם בכך נזק. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא – הלוה מן האדם ואינו משלם לו, כאילו לוה מהקדוש ברוך הוא, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן', כלומר, כשהלוה רשע ואינו משלם, הקדוש ברוך הוא משלם למלוה את הפסדו, והרי זה כאילו נשאר הלוה חייב לקדוש ברוך הוא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע, כי הלב הוא שורש הכל, וכשהוא רע, יימשכו אחריו כל הרעות. אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יותר מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם, כי הלב גורר אחריו את כל הנהגת האדם.
