יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ב, משנה א

משנה א: לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ וְלֹא מְעָרָה וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל, וְאֶת הַמֶּלַח, וְאֶת הַסִּיד, וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרָכֶב, וְאֶת הַתַּנוּר, שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה.

פרק זה עוסק בדיני הרחקת נזקי שכנים, כלומר, שימושים מסוימים שאסור לאדם לעשות אפילו בתוך רשותו, כיון שהדבר עשוי לגרום נזק לשכניו:

לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר בתוך רשותו, באופן שהוא סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ – חפירה ארוכה וצרה, וְלֹא מְעָרָה – חפירה שיש לה תקרה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין – חפירה מרובעת שמי הגשמים נאספים בה, ומשתמשים בה לצורך כביסה, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל בורו של חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וכיון ש'כותל הבור' שיעורו שלשה טפחים, נמצא שצריך להרחיק מחלל הבור של חבירו ששה טפחים, וְסָד את כותלי חפירתו בְּסִיד, כדי שהמים שבבור לא יחלחלו לכיוון בורו של חבירו, וימוטטו את כתליו. [ואפילו אם אין לחבירו בור בחצרו, צריך האדם לבנות את בורו במרחק שלשה טפחים מקצה הגבול, כדי שאם יחליט חבירו לאחר זמן לבנות בור, יוכל גם הוא לבנותו במרחק שלשה טפחים מגבולו, ויהא בין הבורות ששה טפחים, כראוי].

מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת – פסולת של זיתים לאחר שנסחט שַׁמְנָן בבית הבד, וְאֶת הַזֶּבֶל, וְאֶת הַמֶּלַח, וְאֶת הַסִּיד, וְאֶת הַסְּלָעִים – אבני אש, שהחיכוך בהם יוצר אש, וכל הדברים הללו יש להם חום טבעי, יש להרחיקם מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, כיון שהחום שבהם עשוי להזיק לכותל חבירו, אם יהיה סמוך לו, אם אינו רוצה להרחיק שלשה טפחים, יכול להניחם אפילו בסמוך, וְסָד בְּסִיד את כותל חבירו, וסיד זה מונע את חימום הכותל על ידי הדברים הללו.

מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, כיון שהם יונקים את המים ומייבשים את הקרקע ונעשית עפר תיחוח, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה המחלישה בחרישתה את הקרקע, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם שהם ממסמסים את אבני הכותל, מִן הַכֹּתֶל של חבירו, בשיעור שְׁלשָׁה טְפָחִים.

הריחיים שלהם היו מורכבות משני אבנים עגולות המונחות זו על זו, העליונה קרויה 'רכב', והיא צרה בטפח מהתחתונה הקרויה 'שכב', וְכיון שגלגול אבני הריחיים וחבטתן מזיק לכותל, מַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם מן הכותל שְׁלשָׁה טפחים מִן הַשֶּׁכֶב, שהיא האבן התחתונה, הרחבה, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה טפחים מִן הָרָכֶב, שהיא האבן העליונה, הצרה יותר. וְאֶת הַתַּנוּר, הבנוי באופן שהוא רחב למטה וצר למעלה, וכיון שהבל התנור מזיק לכותל מרחיקים אותו שְׁלשָׁה טפחים מִן הַכִּלְיָא, שזהו הבסיס הרחב אל התנור, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה טפחים מִן הַשָּׂפָה העליונה של התנור, שהיא צרה יותר.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)