משנה
משנתנו ממשיכה בדיני מוכר וקונה, ומבררת אילו דברים הם בכלל המקח: הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, מָכַר אֶת הַתֹּרֶן – קורת עץ גבוהה שעליה תולים את הַמִפְרָשִׂים, וְאֶת הַנֵּס – הַמִפְרָשִׂים, וְאֶת הָעוֹגִין – העוגן, והוא ברזל הקשור לספינה בחבל, ומטילים אותו לקרקע הים כשרוצים לעצור ולעכב את הספינה במקום אחד, וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ – המשוטים, שעמם מוליכים את הספינה ממקום למקום.
אֲבָל לֹא מָכַר בכלל הספינה אֶת הָעֲבָדִים האוחזים במשוטים, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין – שקים גדולים שמניחים בהם את הסחורה, וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי – הסחורה עצמה המונחת בספינה. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ שמוכר לו הִיא – את הספינה עצמה, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין.
מָכַר אֶת הַקָּרוֹן, לֹא מָכַר אֶת הַפְּרֵדוֹת המוליכות אותו, מָכַר אֶת הַפְּרֵדוֹת, לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד – כלי ברזל שמניחים על שתי בהמות יחד, והוא מצמידם זו לזו, לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר, לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַדָּמִים מוֹדִיעִין – בכל הדברים הללו ניתן לדעת למה היתה הכוונה על פי המחיר, כֵּיצַד, אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי את הצֶמֶד בְּמָאתַיִם זוּז, הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד – אותו כלי לבדו, נמכר בְּמָאתַיִם זוּז, אלא שוה הוא זוז אחד בלבד, ובודאי התכוון למכור לו גם את הבקר, שמחירם יחד עם הצמד הוא מאתיים זוז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַדָּמִים רְאָיָה, מאחר ובהפרש גדול כל כך אין אדם טועה, ואנו מניחים שהתכוון לתת לו את כל הסכום במתנה [ודין זה הוא במקום שרוב בני אדם קוראים 'צמד' רק לצמד, ללא הבקר, ולכן לא מסתבר שהיתה כוונתו גם לבקר].
גמרא
מבארת הגמרא את הכלים השונים המבוארים במשנתנו: 'תֹּרֶן', אַסְקַרְיָא, והוא העץ המרכזי שבספינה, אליו מחברים את שאר מוטות העץ והמפרשים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בספר יחזקאל (כז ה) לגבי משל של בניית אוניה, 'אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ, לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ'. ממשיכה הגמרא ומבארת, 'נֵס', אִדְּרָא, וזהו המפרש, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם כז ז) 'שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס'. 'עוֹגִין', תָּאנֵי [-שנה] רַבִּי חִיָּיא, אֵלּוּ עִיגּוּנִין שֶׁלָּהּ, והיינו העוגן, המעכב את הספינה במקום אחד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בדברי נעמי לכלותיה (רות א יג) 'הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה', וכוונתה היתה וכי תתעכבו עבורם, הרי שעיגון הוא לשון עיכוב. 'וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ', אָמַר רַבִּי אַבָּא, אֵלּוּ הַמְּשׁוֹטוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כז ו) 'אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ', וְאִי בָּעֵית אֵימָא – ואם תרצה, יש ללמוד זאת מֵהָכָא – מפסוק זה (יחזקאל כז כט) 'וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תּוֹפְשֵׂי מָשׁוֹט'.
מביאה הגמרא ברייתא בענין זה של המוכר את הספינה: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, מָכַר בכללה גם אֶת הָאַסְכְּלָא – את הכבש שעולים ויורדים בו לספינה, וְאֶת בֵּית הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ, ששם שומרים מים מתוקים לשתיה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מָכַר אֶת הַסְּפִינָה, מָכַר בכללה גם את הַבֵּיצִית – ספינה קטנה שקושרים לספינה הגדולה, ועל ידה ניתן להתקרב אל החוף, מקום שהמים רדודים ואין הספינה הגדולה יכולה להתקרב לשם. סוּמְכוּס אוֹמֵר, מכר את הספינה, מָכַר אֶת הַדּוּגִית, והיא גם כן סירה קטנה הקשורה לספינה הגדולה, ועל ידה ניתן לדוג דגים בקלות. וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָתַיְיהוּ – ואין הלכה כמותם, אלא אין סירות קטנות אלו נקנים עם הספינה, ואף שהם משמשים את הספינה, מכל מקום כיון שהם ראויים לשימוש בפני עצמם, אינם נחשבים חלק מהספינה, ואינם נקנים עמה.
