יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ח, שיעור 225

וגרסינן במסכת קדושין בפרק עשרה יוחסין (עד.), אמר רב נחמן, שלשה הם הנאמנין להעיד על הבכור, ואלו הן, חיה – מיילדת, אביו, ואמו, ומבאר רב נחמן את זמני הנאמנות שלהם, חיה נאמנת לאלתר – מיד לאחר הלידה, וכגון שנולדו תאומים, נאמנת היא לומר מי מהם הוא שנולד ראשון, אמו, נאמנת כל שבעה ימים שלאחר הלידה לומר מי מבין התאומים הוא הבכור, ואביו נאמן לעולם, שאפילו אם אמר על מי שלא הוחזק כלל שהוא בנו, שהוא בנו הבכור, הרי זה נאמן.

מביאה הגמרא דינים נוספים בנאמנות האב על בנו: אמר רבי יוחנן, אדם שאמר על אדם אחר 'בני הוא', וחזר ואמר 'עבדי הוא', אינו נאמן, כיון שלאחר שהעיד עליו שהוא בנו והתורה האמינתו על כך, אינו יכול לחזור בו ולשנות את דבריו ולומר שהוא עבד. אמנם אם אמר על אדם 'עבדי הוא', וחזר ואמר 'בני הוא', הרי זה נאמן לשנות את דבריו, כיון שיכול הוא לבאר את דבריו הראשונים ולומר שלא התכוון שוא עבד ממש, אלא 'דמשמש לי כי עבדא' קא אמר – כוונתו היתה לומר שהוא משמש ומשרת אותי כעבד המשרת את אדונו, אך באמת הוא בנו, וכדבריו האחרונים.

דין נוסף: וחילופא אבית המכס – ואילו באופן שעבר אותו אדם בבית המכס, הדין הוא הפוך, דתניא – וכפי ששנינו בברייתא, היה אדם עובר על המכס, ואמר על האדם ההולך איתו 'בני הוא', וחזר לאחר זמן ואמר 'עבדי הוא', הרי זה נאמן, כיון שיכול הוא לומר שהטעם שאמר בתחילה שהוא בנו, זהו כדי שלא יצטרך לשלם מכס על העבד, כפי שמשלמים על שאר הנכסים, אך באמת הוא עבדו. אך אם אמר בבית המכס על האדם שעמו 'עבדי הוא', וחזר ואמר 'בני הוא', אין נאמן, כיון שאין דרך האדם לומר על בנו שהוא עבדו כשהוא עובר עמו בבית המכס, שהרי מחמת כן יצטרך לשלם עליו מכס.

מקשה הגמרא, מיתיבי – קשה על דין זה ממה ששנינו בברייתא אחרת, היה אדם מסוים משמשו כבן, ובא ואמר 'בני הוא', וחזר לאחר זמן ואמר 'עבדי הוא', אינו נאמן. ואם היה משמשו כעבד, ובא ואמר 'עבדי הוא', וחזר לאחר זמן ואמר 'בני הוא', גם כן אין נאמן, הרי שאינו יכול לשנות את דבריו ולומר שהתכוון שהוא משמשו כי שעבד משמש את אדונו, ושלא כדברי הברייתא הקודמת.

מתרצת הגמרא, אמר רב נחמן בר יצחק, התם – שם, בברייתא השניה, האומרת שאינו נאמן לשנות את דבריו ולומר שהוא באמת בנו, דקרו ליה – היינו באופן שהיו מכנים את אותו אדם 'עבדא מצר מאה' – זהו עבד שצרורים לי בו מאה זוז, וכפי דאמרי אינשי – כדרך שבני אדם רגילים לומר על עבד משובח וטוב, 'מצר עבדא מאה זוזי' – זהו עבד שיש לאדוניו בו מאה זוז, וזהו כינוי שדרך בני אדם לומר רק על עבדים גמורים, ואם היה זה בנו המשמשו כעבד, היה לו לומר רק שהוא עבדו, ומכך שאמר לשון זו של שווי העבד בדמים, זו ראיה שהוא עבד גמור, ולכן אמרה הברייתא שאינו נאמן לשנות את דבריו ולומר שהוא בנו.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)