יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ח, שיעור 244

הַהוּא דְמוּחְזָק לָן דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי – מעשה באדם שהיה מוחזק לנו, בקול שהתפרסם, ללא עדים, שאין לו אחים, וְאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָה דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי – וגם בשעת מיתתו אמר שאין לו אחים, ולאחר שמת הסתפקו האם יש להתיר את אשתו להנשא למי שתרצה. אָמַר רַב יוֹסֵף, מַאי לֵיחוּשׁ לָהּ – מה החשש שניתן לחשוש במקרה זה, חֲדָא – טעם אחד שאין מקום לחשוש שהיא זקוקה ליבום, דְמוּחְזָק לָן דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי – שהרי הוא מוחזק אצלינו כאדם שאין לו אחים. וְעוֹד טעם, הָא אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָה דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי – הרי אמר בשעת מיתתו שאין לו אחים, ויש להאמינו, כיון שאם היה רוצה היה יכול לפוטרה מיבום על ידי שהיה מגרשה.

אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לרב יוסף, הָא אָמְרֵי – הרי אומרים בני העיר דאִיכָּא עֵדִים – שיש עדים בִּמְדִינַת הַיָּם, דְּיָדְעֵי דְּאִית לֵיהּ אַחֵי – היודעים להעיד שיש לו אחים, ואם כן אשתו זקוקה ליבום או חליצה, וכיצד ניתן להתירה להנשא ללא יבום או חליצה. אָמַר לֵיהּ רב יוסף, הַשְׁתָּא מִיהָא לֵיתַנְהוּ קַמָּן – הרי עתה אין עדים לפנינו המעידים כן, לָאו הַיְנוּ – והאם אין זה דומה לדינו דְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא לגבי שבויה, שאסרוה חכמים כל זמן שלא התברר שלא נטמאה, אך אם לא ידוע כלל שנשבתה, והיא עצמה באה ואומרת 'נשביתי וטהורה אני', נאמנת, כיון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואף אם יצא קול שיש עדים שנטמאה, עֵידֶיהָ בְּצַד אַסְתָּן – וכי מפני ששמענו שיש עדים ברוח צפונית, כלומר במקום רחוק, וְתֵאָסֵר מחמת קול זה, ואם כן מוכח שאין אוסרים מחמת קול בעלמא שיש עדים בדבר, ואם כן גם כאן אין לאסור את האשה להנשא למי שתרצה מחמת שיצא קול שיש עדים שהיו לבעלה אחים.

אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי, אִם הֵקַלְנוּ בִּשְׁבוּיָה, הרי הטעם הוא כיון דִּמְנַוְּולָה נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי שָׁבּוּיֵהּ – שמנוולת עצמה אצל שוביה, כדי שלא תמצא חן בעיניהם ולא יטמאוה, ולכן אנו מחזיקים אותה בחזקת טהורה, וכי נָקֵל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, כלומר, וכי נקל באשה זו שהיתה עד עתה מוחזקת כאשת איש, ואף שעתה מת בעלה, הרי יתכן שעדיין לא הותרה להנשא למי שתרצה, כיון שיש קול שיש עדים היודעים שיש לבעלה אחים, וזקוקה ליבום או חליצה. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמִּי, זִיל חוּשׁ לָהּ – יש לחשוש באופן זה שמא אכן יש עדים המעידים שיש לבעלה אחים, ואין להתירה להנשא ללא חליצה.

שנינו במשנה, האומר 'זֶה אָחִי אֵינוֹ נֶאֱמָן, וְיִטֹּל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ', ומכל מקום אם נפלו לאותו אח נכסים ממקום אחר, יורשים אותו כל אחיו בשוה. מבררת הגמרא, וְאִינָךְ – ושאר האחים, מַאי קָאָמְרִי – מה הם אומרים, אִי קָאָמְרֵי אִין דַּאֲחוּהוֹן הוּא – אם הם אומרים שאכן זהו אחיהם, אַמַאי – מדוע אמרה המשנה ברישא שאותו אח 'יִטֹּל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ', וְתוּ לֹא – ולא יותר, ולא יטול חלק משאר האחים, והרי כיון שגם הם אומרים שהוא אחיהם, ראוי שיתנו לו גם הם חלק מירושתם. וְאִי דְּקָאָמְרֵי – ואם מדובר באופן שהם אומרים לָאו אֲחוּהוֹן הוּא – שאינו אחיהם, אם כן, באופן האמור בסיפא, שנָפְלוּ לוֹ לאותו אח נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר, יורשים אותו כולם, אַמַּאי – מדוע יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ, והרי הם מודים שאינו אחיהם. מתרצת הגמרא, לֹא צְרִיכָא – לא הוצרכה המשנה להשמיענו דינים אלו, אלא באופן דְּקָא אָמְרֵי – ששאר האחים אומרים אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אם הוא אחינו או לא, ולכן אינו יכול להוציא מהם מספק, ומאידך אם מת נוטלים חלק בירושתו.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)