יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ח, שיעור 248

וְאַסִּיקְנָא – ומסקנת הגמרא בנידון זה של הכותב נכסיו לאחר מיתה, אָמַר רָבָא, אָמַר רַב נַחְמָן, בְּהַקְנָאָה – אם נכתב קנין בשטר, אֵינוֹ צָרִיךְ לכתוב לשון 'מהיום ולאחר מיתה', בֵּין אם כתב לשון 'אַקְנְיֵיהּ וְקָנִינָא מִינֵּיהּ', ובֵּין אם כתב לשון 'קִנְיָנָא מִינֵּיהּ וְאַקְנְיֵיהּ', והיינו שלא כפי שחילק בזה רב פפי לעיל. אמנם בְּאופן שנכתב בשטר לשון 'דוּכְרָן פִּתְגָּמָא דַּהֲוָה בְּאַנְפָּנָא' – זכרון דברים שהיה לפנינו, פְּלִיגֵי – בזה נחלקו התנאים במשנתנו, רַבִּי יוֹסֵי סָבַר, אַף עַל גַב דְּלֹא כְּתִיב בֵּיהּ – אף שלא נכתב בשטר לשון 'מֵהַיּוֹם', אלא רק לאחר מיתה, מכל מקום זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו – כיון שנכתב בשטר תאריך כתיבתו, הרי זו הוכחה שכוונתו שיחול הקנין מהיום, וּכְמַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ – והרי זה כאילו נכתב בפירוש 'מֵהַיּוֹם', וחל הקנין. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר, לֹא אָמְרִינַן – אין אומרים שזְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו, ולכן הרי זה כשטר שנכתב בו רק שיחול לאחר מיתה, וכיון שלאחר מיתה אין הנכסים שלו ואינו יכול להקנותם, אין שטר זה מועיל כלל.

וּפָסַק רַב, הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר, זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו, ולכן אף אם לא נכתב בו לשון 'מהיום', השטר כשר.

אמנם לכאורה קשה על פסק זה של רב, וְאַשְׁכְּחָן בְּגִטִּין – שהרי מצאנו במסכת גיטין, בְּפרק הַמְּגָרֵשׁ, דְּאַתְקֵין רַב בְּגִטֵּי – שתיקן רב שיכתבו בכל הגיטין לשון 'מִן יוֹמָא דְּנַן' – שיחול הגט מיום זה והלאה, והטעם שתיקן רב לשון זו בגט, לַאֲפוּקֵי – למעט ולהוציא מִשיטתו דְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו, ולשיטת רבי יוסי אין צורך לכתוב בפירוש שיחול הגט מיום זה והלאה, ומכל מקום תיקן רב שיכתבו זאת בפירוש, שלא כשיטת רבי יוסי, וְקַשְׁיָא לָן דְּרַב אַדְּרַב – ואם כן יש לכאורה סתירה מדברי רב כאן לדברי רב בגיטין, דְּהָכָא קָא פָּסַק הִילְכְתָא – שהרי כאן פסק רב הלכה כְּרַבִּי יוֹסֵי, שזמנו של השטר מוכיח עליו, ואף שלא כתבו בו לשון 'מהיום', השטר כשר ומועיל, וְהָתָם – ואילו שם, בגיטין, אַתְקִין – תיקן רב שיכתבו בגט לשון 'מִן יוֹמָא דְּנַן', לַאֲפוּקֵי מִדְּרַבִּי יוֹסֵי.

וְחָזֵינַן לְמִקְצָת רַבְּוָאתָא – וראינו למקצת רבותינו, דְּשָׁנֵי – שתירצו סתירה זו, דלֹא דָּאמֵי  – שאין דמיון בין מַתָּנָה לְגֵט, דְּהָכָא מָמוֹנָא – כיון שכאן זה נידון של דיני ממונות, ובזה סובר רב כעיקר הדין, וכרבי יוסי, שזמנו של שטר מוכיח עליו. וְהָכָא אִסּוּרָא – אבל בגט זהו נידון של איסור אשת איש, ובזה החמיר רב לחשוש אף לדעת החולקים על רבי יוסי, וסוברים שאין זמנו של שטר מוכיח עליו, והצריך לכתוב בגט בפירוש שיחול מיום זה והלאה, אך באמת זו חומרא, ולא מעיקר הדין. וְטַעֲמָא דְמִיסְתַּבֵּר הוּא – וזהו טעם מסתבר, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּיקְשֵׁי דְּרַב אַדְּרַב – כדי שלא תהיה סתירה בין דברי רב.

וְרַב נַחְשׁוֹן גָּאוֹן פָּלֵיג – חולק על ישוב זה, וְאָמַר, הָכֵין נְהִיגֵי בִּמְתִיבְתָּא – כך נוהגים לפסוק בישיבה, כְּרַבִּי יְהוּדָה, שגם בשטרות ממון אין זמנו של שטר מוכיח עליו, ואם כתבו שיחול לאחר מיתה, ולא כתבו בו 'מהיום', השטר פסול, כְּתַקָּנַת רַב בְּגִטִּין – וכפי שתיקן רב בגיטין, שיש צורך לכתוב בפירוש 'מהיום', כך הדין גם לגבי שטרות ממון.

 

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)