יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק י, שיעור 308

אָמַר רַב, שְׁטָר הַבָּא [-הנכתב] הוּא [-נוסח השטר עצמו] וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק – על שטר שכבר נכתב עליו פעם אחת ומחקו את הכתוב בו, ועתה כתבו וחתמו עליו פעם נוספת, כָּשֵׁר. וְאִם תֹּאמַר שיש לחשוש שמא מוֹחֵק וְחוֹזֵר וּמוֹחֵק, כלומר, שמא יערים מתחילה למחוק שטר אחד ולכתוב עליו נוסח שטר עם חתימות עדים, ואחר כך יחזור וימחק את נוסח השטר או חלק ממנו ויכתוב שם מה שירצה, ולא יהיה הזיוף ניכר כיון שבין כך כל השטר כבר מחוק, אין לחשוש לכך, לפי שאֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁנִּמְחָק פַּעַם אַחַת לְנִמְחָק שְׁתֵּי פְעָמִים, וממילא יהיה ניכר הזיוף ולא יגבו בית דין בשטר זה.

ממשיכה הגמרא ומקשה, וְלֵיחוּשׁ – והרי עדיין יש לחשוש דִּילְמָא שָׁדֵי דְּיוֹתָא אַמְּקוֹם עֵדִים מֵעִיקָּרָא – שמא יערים בתחילה ויטיל דיו במקום הראוי לחתימת העדים, וּמָחֵיק לֵיהּ – וימחק את אותו דיו, וְהָדַר כָּתַב כּוּלֵּיהּ שְׁטָרָא – ויחזור ויכתוב את כל מקום השטר יחד עם מקום חתימות העדים, וּמָחֵיק לֵיהּ – וימחק את כל אותה כתיבה, ונמצא עתה שמקום העדים מחוק פעמיים ומקום נוסח השטר מחוק פעם אחת [אף שיש חילוק בין מחיקה אחת לשתי מחיקות, זהו רק כשכתוב בשתי המקומות, ניתן להבחין בהבדל שבין שני המקומות, אבל כשהשטר ריק לא ניכר החילוק בין המקומות], דְּכִי הָדַר מָחִיק לֵיהּ לְהַאי שְׁטָרָא – וכאשר יחזור וימחק את נוסח השטר בלבד ויכתוב שם מה שירצה, וישייר את חתימות העדים שייראו כאילו הם על הנוסח החדש, לא יהיה זיופו ניכר, כיון דהֲוָה לֵיהּ שטר זה אִידִי וְאִידִי – זה וזה, מקום נוסח השטר ומקום חתימת העדים, נִמְחַק שְׁתֵּי פְּעָמִים ולא יהיה ניכר החילוק ביניהם, ויבואו להשתמש בשטר זה ולגבות על פיו.

מתרצת הגמרא, אָמַר אַבַּיֵי, קָסָבַר רַב, אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל שְׁטָר מָחוּק, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחַק בִּפְנֵיהֶם, וראו שמקום נוסח השטר ומקום חתימתם נמחק יחד, כדי שלא תהיה אפשרות להערים בהערמה זו, שיהיה חילוק במספר המחיקות בין מקום כתיבת השטר לבין מקום חתימת העדים.

וְאוֹתְבִינָן עֲלֵיהּ דְּרַב – והקשתה הגמרא על דברי רב אלו מֵהָא דְּתַנְיָא בברייתא, אם היה הוּא [-נוסח השטר עצמו] עַל הַנְּיָר, וְעֵדָיו חתומים עַל הַמְּחָק, כָּשֵׁר, וְאִי סַלְקָא דַעְתָּךְ – ואם תעלה בדעתך לומר דִּשְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק כָּשֵׁר, וכדברי רב, אם כן יקשה מדוע הכשירה הברייתא שטר כזה, והרי יש לנו לֵיחוּשׁ [-לחשוש] דִּילְמָא מָחֵיק לֵיהּ לַנְּיָר – שמא ימחק את נוסח השטר הכתוב על הנייר, וְכָּתִיב לֵיהּ מַאי דְּבָעֵי – ויכתוב שם מה שירצה, וישארו חתימות העדים מתחת לנוסח השטר החדש והמזויף, וְהַוָהּ לֵיהּ – ויהיה זה שְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק, שהוא כשר, וכיון שיש בכוחו לזייף שטר כזה בלי שיהיה ניכר הזיוף, ראוי לפוסלו, וְאַמַּאי קָתָּנֵי בְּבָרַיְיתָּא – ומדוע אם כן שנינו בברייתא שאם היה הוּא עַל הַנְּיָר וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק כָּשֵׁר, הָא אֶפְשָׁר דִּמְזַיֵּיף לֵיהּ – הרי יכול הוא לזייפו באופן זה שהתבאר, וּמַשְׁוֵי לֵיהּ – ויעשנו לשְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק, ומסיימת הגמרא את קושייתה, אֶלָּא מִדְּקָתָּנֵי בְּבָרַיְיתָּא ששטר זה הכתוב על הנייר ועדיו על המחק כָּשֵׁר, שַׁמְעִינָן – יש ללמוד מכך לכאורה דִּשְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק, פָּסוּל, ושלא כדברי רב המכשירו.

וּפָרִיק [-ותירץ] רַב, כִּי קָתָּנֵי – מה ששנינו בַּבְרַיְיתָּא שהוּא עַל הַנְּיָר וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק כָּשֵׁר, היינו רק בִּדְכָתְבֵי הָכֵי – כשהעדים כותבים כך, אֲנַחְנָא סָהֲדֵי חֲתִימְנָא עַל מְחָקָא וּשְׁטָר אַנְּיָירָא – אנו העדים חתמנו על המחק ואילו נוסח השטר עצמו היה כתוב על הנייר, ובאופן זה אי אפשר לזייף את השטר, שהרי אם ימחק את נוסח השטר ויכתוב על המחיקה נוסח חדש, לא יכשירו זאת, שהרי העדים עצמם כתבו שעדותם היא על נוסח שטר הכתוב על הנייר, ולא על המחק, וכדי שלא יוכל למחוק את התוספת הזו בעצמה שכתבו העדים, וְכָתְבִי לֵיהּ – וכותבים העדים נוסח זה [של 'אנחנא סהדי' וכו'] בֵּין סָהֲדָא לְסָהֲדָא – בין חתימת העד הראשון לבין חתימת העד השני, דְּאִי לֹא – שאם לא נעשה כן, אלא יכתבו כן לפני חתימותיהם, חַיְישִׁינָן – אנו חוששים דִּילְמָא מָחַק לֵיהּ – ימחק את הנוסח הזה שכתבו העדים, וְלִשְׁטָרָא – וכן ימחק את נוסח השטר, וְכָּתִיב מַאי דְּבָעֵי – ויכתוב שם מה שירצה, וַהֲוָה לֵיהּ – ויהיה זה שְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק, דְּכָשֵׁר, וְכֵן הִילְכְתָא – וכך היא ההלכה.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)