יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ג, משנה ד

משנה ד: שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם, נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ:

שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה הפקיד מָנֶה וְזֶה הפקיד מָאתַיִם, ומדובר באופן שהפקידו את כל הממון בצרור אחד, או שהפקידו זה בפני זה, ומכך יש הוכחה שלא חשדו זה בזה בשעת ההפקדה שמא ישקר אחד מהם ויאמר שהמאתיים שלו, אמנם לאחר זמן באו שניהם, זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם, נוֹתֵן הנפקד לָזֶה מָנֶה, וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר – המנה השלישי יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ, ואין הנפקד חייב ליתן לכל אחד מאתים, כיון שהם פשעו בכך שהפקידו את פקדונותיהם זה בפני זה, וכיון שהם סמכו זה על זה אף הנפקד סמך על כך, ולא טרח לזכור מי הפקיד מנה ומי הפקיד מאתיים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן, שכל אחד נוטל מנה, מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי, והרי באמת הפקיד הוא רק מנה, ובכך שתבע מאתיים לא הפסיד כלום, אלא רק חבירו הפסיד, ולעולם לא יודה על האמת, אֶלָּא הַכֹּל – כל שלשת המנים של הפקדון יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ, שמא מתוך כך יבוא בעל המנה ויודה בשקרו, כדי ליטול לכל הפחות את אותו מנה שלו.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)