יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ה, משנה ב

משנה ב: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר, וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר. כֵּיצַד. הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, הֲרֵי הוּא לָךְ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה, וְאִם שֶׁל חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ, בְּסֶלַע לַחֹדֶשׁ, מֻתָּר. מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, הֲרֵי הִיא שֶׁלָּךְ בְּאֶלֶף זוּז, אִם לַגֹּרֶן, בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, אָסוּר:

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יָדוּר המלוה בַּחֲצֵרוֹ של הלוה בחִנָּם, וְלֹא יִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ את החצר בְּפָחוֹת משוויה האמיתי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית.

יש להקדים, שכשם שאסור ללוה להחזיר יותר ממה שלוה, כך המוכר לחבירו חפץ, וכדי שיסכים המוכר שלא ישלם מיד אלא לאחר זמן מוסיף הקונה על מחיר המקח, הרי זה ריבית, כיון שהמוכר 'מלוה' את הכסף לקונה, בכך שאינו גובה ממנו מיד את דמי המקח אלא משאירם בידו, וכש'מחזיר' הקונה את ההלואה, והיינו כשמשלם את דמי המקח, הוא מוסיף סכום נוסף כתמורה להמתנת המוכר, והרי זה ריבית.

מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר – מותר להרבות את מחיר השכירות מחמת שאינו משלם מיד, וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר – אסור להרבות את מחיר המכירה מחמת שאין הקונה משלם מיד. ומבארת המשנה, כֵּיצַד, הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ המשכיר לשוכר, אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי את דמי השכירות של כל השנה, הֲרֵי הוּא לָךְ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה, וְאִם אתה משלם לי את שֶׁל כל חֹדֶשׁ בְּאותו חֹדֶשׁ, המחיר הוא בְּסֶלַע לַחֹדֶשׁ, הרי זה מֻתָּר. כיון שבאמת אין חיוב תשלומי השכירות אלא בסוף, ונמצא שעתה אינו חייב לשלם לו כלום, אלא בכל חודש מתחייב לשלם לו סלע, וכשמשלם לו את הכל מראש, הרי הוא מוחל לו על חיוב שני סלעים, ואין זה כשכר המתנת מעות, ואין זה ריבית.

אבל אם מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ המוכר לקונה, אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי את דמי המקח, הֲרֵי הִיא שֶׁלָּךְ בְּאֶלֶף זוּז. ואִם אתה ממתין לַגֹּרֶן – לזמן אסיפת התבואה לגורן, שאז יהיה לך ממון לשלם לי, יהיה מחירה בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה [-אלף ומאתיים זוז], אָסוּר, כיון שבאופן זה נחשב כאילו הלוה לו את אותם אלף זוז עד זמן הגורן, ותמורת הלואה זו הוסיף לו הקונה מאתים זוז, והרי זו ריבית.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)