יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ה, משנה ה

משנה ה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל לְמֶחֱצָה. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹק אֶת הַוְּלָדוֹת מִיָּד, חוֹלְקִין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל, יְגַדֵּלוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ וּסְיָח עִם אִמּוֹ. וּמַפְרִיז עַל שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית:

אחר שהתבאר במשנה הקודמת שאסור לתת תרנגולים ועגלים כדי שיעסוק בהם אחד מהם ויחלקו ברווחים, משום ריבית, מבארת משנתנו באילו בעלי חיים הדבר מותר:
שָׁמִין [-מקבלים בשומא] פָּרָה, וַחֲמוֹר, וְכן כָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מלאכה וְאוֹכֵל, לְמֶחֱצָה – לחלוק ברווחים, כגון כשהפרה תלד או כשתתפטם ותהיה ראויה לשחיטה, והמלאכה שעושה בינתיים כולה ניתנת לעוסק בה, כיון שבאופן זה אין עיסוקו נחשב כתמורה לחלק ההלוואה שבזה, אלא כתמורה לרווחים שיש לו בינתיים מהמלאכה.

ובאופן זה, לאחר שילדה הפרה ונמצא שיש כאן עגלים השייכים לשניהם, והרי התבאר במשנה הקודמת שאסור לקבל עגלים על דעת לחלוק ברווחים, מכל מקום כאן לא שייך איסור זה, אלא במָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹק אֶת הַוְּלָדוֹת מִיָּד, חוֹלְקִין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל, יְגַדֵּלוּ, והטעם לכך, כיון שאם ימות אחד העגלים אינו משלם כלום, שהרי עדיין לא חלקו ולא הוברר למי שייך כל אחד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁמִין [-מקבלים בשומא לחלוק ברווחים] עֵגֶל עִם אִמּוֹ, וּסְיָח עִם אִמּוֹ, ואין הנותן צריך לתת שכר על טירחתו ועל מזון העגל או הסיח, כיון שמרויח המקבל את המלאכה שעושה אמו.

וּמַפְרִיז עַל שָׂדֵהוּ, כלומר, החוכר שדה מחבירו תמורת כמות מסוימת של תבואה שנותן כל שנה לבעל השדה, רשאי להרחיב את דמי החכירה ['להפריז' מלשון עיר פרוזה, שאינה מוקפת חומה, אלא מתרחבת לכל צד], ולומר לבעל השדה הלויני מאתים זוז, ואני אשקיע אותם בהשבחת הקרקע, ואתן לך במקום עשרה כור חיטים לשנה, שנים עשר כורים, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית, כיון שאין תוספת התבואה ניתנת כריבית על ההלואה, אלא שלאחר שמשקיע בהשבחת הקרקע נמצא שחוכר ממנו שדה משובחת יותר, שדמי חכירותה גבוהים יותר.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)