יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ה, משנה י

משנה י: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, וְלֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ. כָּל יְמֵי גָרִיד, אֶחָד. כָּל יְמֵי רְבִיעָה, אֶחָד. לֹא יֹאמַר לוֹ חֲרשׁ עִמִּי בַגָּרִיד וַאֲנִי אֶחֱרשׁ עִמָּךְ בָּרְבִיעָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית מֻקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאֻחֶרֶת. כֵּיצַד. נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת הֵימֶנּוּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵנִי, זוֹ הִיא רִבִּית מֻקְדֶּמֶת. לָוָה הֵימֶנּוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מָעוֹתָיו, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאָמַר בִּשְׁבִיל מָעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלִי, זוֹ הִיא רִבִּית מְאֻחֶרֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ, דַּע כִּי בָא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי:

משנתנו מבררת את דיני ריבית בפעולות שעושה האדם עבור חברו:
אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נַכֵּשׁ עִמִּי – סייע לי היום לעקור את העשבים הרעים מהשדה שלי, וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ מחר בשדה שלך, או שאומר לו עֲדֹר עִמִּי היום, וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ מחר, ואין בכך איסור. וְלֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי היום וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ מחר, או עֲדֹר עִמִּי היום וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ מחר, כיון שלפעמים המלאכה השניה קשה יותר מהראשונה, והרי זה כריבית [שתמורת זה שלא דרש ממנו מיד את תשלום עבודתו עשה עמו לאחר זמן מלאכה קשה יותר].

באופן זה, שעושים מלאכה תמורת מלאכה, כָּל יְמֵי גָרִיד, אֶחָד – כל ימי הקיץ נחשבים כשוים ודומים זה לזה, ואף אם יום אחד ארוך במעט יותר מחבירו, וכן כָּל יְמֵי רְבִיעָה – כל ימי החורף, אֶחָד, ואין חוששים אם היום שהוא עובד לו בתמורה ארוך מעט יותר. אבל לֹא יֹאמַר לוֹ 'חֲרשׁ עִמִּי בַגָּרִיד, וַאֲנִי אֶחֱרשׁ עִמָּךְ בָּרְבִיעָה', כיון שבזמן החורף האדמה רטובה וקשה יותר לעבוד בה, ונמצא שהעבודה שהוא מחזיר לו שוה יותר, והרי זה כריבית.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית מֻקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאֻחֶרֶת, האסורות מדרבנן, כֵּיצַד, נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת הֵימֶנּוּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ מתנה, וְאוֹמֵר לו ששלח לו בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵנִי, זוֹ הִיא רִבִּית מֻקְדֶּמֶת. ואם לָוָה הֵימֶנּוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מָעוֹתָיו, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ מתנה וְאָמַר בִּשְׁבִיל מָעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלִי, זוֹ הִיא רִבִּית מְאֻחֶרֶת [אבל אין זו ריבית האסורה מהתורה, כיון שלא קצצו זאת מתחילה, אלא נתן לו מרצונו]. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ גם רִבִּית דְּבָרִים האסורה מדרבנן, לֹא יֹאמַר לוֹ הלוה למלוה, דַּע כִּי בָא אִישׁ פְּלוֹנִי שאתה מבקש מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, ואף שאינו נותן לו ממון ממש, הרי גורם לו קורת רוח ומהנה אותו בכך מחמת הלואתו, והדבר אסור.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)