משנה ב: הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין וְחָזְרוּ בָהֶן, יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה. אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה כָּל הַמְשַׁנֶה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה:
הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין שיעשו מלאכה בקבלנות, כגון שיבנו בנין מסוים במחיר מסוים, וְחָזְרוּ בָהֶן באמצע מלאכתם, יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה, כלומר, אם התייקר מחיר הפועלים, מנכה משכרם של הראשונים כל מה שיצטרך להוסיף לאחרונים, ואם הוזל מחיר הפועלים, משלם לראשונים מה שעשו, ואף שאינו צריך להשתמש בכל השאר כדי לשכור את האחרונים [וכגון שקצץ להם מאה, ועשו מחצית העבודה, ועתה הוזלו הפועלים ויכול לשכור את החדשים שישלימו את המלאכה בארבעים, ונמצא שמרויח עשרה], ואין הראשונים יכולים לומר לו שיתן להם את כל מה שקצץ להם מלבד מה שהוא צריך לתת לפועלים האחרונים.
אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ באמצע שהם עוסקים במלאכתם, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, שאם התייקר מחיר הפועלים משלם להם כפי מה שעשו, אף שצריך הוא עתה להוסיף לפועלים החדשים יותר ממה שהיה צריך לתת לראשונים אם היו מסיימים את המלאכה, ואם הוזלו מחירי הפועלים, נותן לראשונים את כל מה שקצץ להם מלבד מה שיצטרך להוציא כעת כדי לשלם לפועלים החדשים.
כָּל אומן הַמְשַׁנֶה מכפי שאמר לו בעל הבית, כגון שאמר לו לצבוע את בגדו באדום וצבעו בשחור, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, שאם הבגד השביח יותר מדמי ההוצאות שהיו לאומן, משלם לו בעל הבית רק את דמי הוצאותיו, ואם ההוצאות היו מרובות יותר מהשבח, נותן לו רק את דמי השבח.
וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מהמקח, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וכגון שמכר שדה לחבירו באלף זוז, ושילם הקונה מאתים, וחזר בו המוכר מהמקח, יכול הלוקח לומר לו שיחזיר לו את אותם מאתים שנתן לו, ויכול הוא לתובעו שיתן לו קרקע בשווי מאתים. ואם הלוקח חזר בו, יכול המוכר להחזיר לו את המעות, ויכול לתת לו קרקע בשווי מעותיו.
