יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ט, משנה יג

משנה יג: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בַּחוּץ תַּעֲמֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַּיּוֹם. וְאִם מֵת, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל:

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, והגיע זמנו ולא פרעו, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ – לא יטול ממנו משכון בעל כרחו, ואפילו בלא להכנס לביתו, אֶלָּא בְבֵית דִּין – על ידי שתובעו בבית דין, ושליח בית דין ממשכנו, וְאפילו שליח בית דין לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ של הלוה לִטֹל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה'.

הָיוּ לוֹ ללוה שְׁנֵי כֵלִים השוים כנגד חובו, ונטל את שניהם כמשכון, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, כלומר, בשעה שהלוה צריך להשתמש באחד מהם, מחזירו לו ומחזיק בשני, וכשצריך הלוה את הכלי השני מחזירו לו ומחזיק בידו את הראשון, ומביאה המשנה דוגמא לכך, וּמַחֲזִיר ללוה אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה, כדי שיוכל לישן עליו, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַּיּוֹם, שיוכל לחרוש בה. וְאִם מֵת הלוה, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו את הכלים הממושכנים בידו, כיון שנאמר 'השב תשיב לו את העבוט',  ומלשון 'לו' דרשו חכמים 'לו, ולא ליורשיו'. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ – ללוה עצמו אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין, כדי לפרוע את החוב. אַלְמָנָה החייבת כסף, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה', ולא חילקה התורה בין עניה, שצריכה לקחת את המשכון בכל יום ולהחזירו [ומתוך כך יוצא עליה שם רע], לבין עשירה שאינה צריכה ליטול את הבגד, אלא בכל מקרה הדבר אסור.

הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם – הנוטל כמשכון את הרחיים של הלוה, העשויים משני חלקים, עליון המכונה 'רכב' ותחתון המכונה 'רחיים', עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב'.  וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ שאסור למשכן, אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל'.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)