משנה ג: בַּכֹּל כּוֹתְבִין, בַּדְּיוֹ, בַּסַּם, בַּסִּקְרָא, וּבַקּוֹמוֹס, וּבַקַּנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קַיָּמָא. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בְמַשְׁקִים, וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין, עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת, וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה וְנוֹתֵן לָה אֶת הַפָּרָה, עַל הַיָּד שֶׁל עֶבֶד וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעֶבֶד. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְלֹא עַל הָאֳכָלִין:
משנתנו מבארת במה כותבים את הגט, ועל גבי מה כותבים אותו:
בַּכֹּל כּוֹתְבִין את הגט, בַּדְּיוֹ – דיו שחור, בַּסַּם – מין צבע העשוי מאדמה, בַּסִּקְרָא – צבע אדום, וּבַקּוֹמוֹס – צבע העשוי משרף האילן, וּבַקַּנְקַנְתּוֹם – צבע ירוק העשוי מאדמה, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קַיָּמָא – שהכתב שכותבים בו מתקיים. אבל אֵין כּוֹתְבִין את הגט, לֹא בְמַשְׁקִים, וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם.
עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין את הגט, עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת שנתלש מהעץ, שהוא עבה ומתקיים, וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה, אף שהיא מחוברת לפרה, וּבתנאי שנוֹתֵן לָה אֶת הַפָּרָה כולה, ולא יחתוך את הקרן ויתן [כיון שנאמר 'וכתב' 'ונתן', ולמדו חכמים שגט צריך להיות מחוסר רק כתיבה ונתינה, אבל גט המחוסר גם קציצה, פסול], וכן כותב עַל הַיָּד שֶׁל עֶבֶד כנעני, בכתב המתקיים, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעֶבֶד כולו. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְלֹא עַל הָאֳכָלִין, כיון שנאמר בתורה לגבי גט לשון 'ספר כריתות', ובעל חיים או מאכל אינו נחשב 'ספר'.
