יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת גיטין, פרק ב, משנה ז

משנה ז: אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָה, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִטָּהּ, חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם:

כפי שהתבאר לעיל, תקנו חכמים ששליח המביא גט ממדינת הים, צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. עתה מבארת משנתנו שאף נשים השונאות את האשה וחשודות לקלקלה, נאמנות בעדות זו:
אַף
הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָה, כיון שהן חשודות לשקר כדי לקלקלה, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִטָּהּ, ולומר 'בפני נכתב ובפני נחתם', ואלו הן הנשים, חֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ, וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ – אשת אחי בעלה, העשויה להיות צרתה אם ימות אחד האחים ללא בנים, וייבם האח החי את אשתו, וּבַת בַּעְלָהּ מאשה אחרת, שכל אלו שונאות אותה וחשודות להעיד בשקר שמת בעלה, כדי שתינשא לאחר, וכשיבא בעלה תצטרך להתגרש משניהם.

מבררת המשנה, מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה – מדוע לגבי מיתה אינן נאמנות, ולגבי הבאת הגט הן נאמנות, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ – שהגט שבידה מוכיח שגירשה הבעל, ואין אנו סומכים רק על דיבורה [ודווקא באופן שהיא מביאה גט מחוץ לארץ, שאף אם יבא הבעל לאחר זמן ויערער – אינו נאמן, נמצא שאינה יכולה לקלקלה, ולכן האמינוה מתחילה באמירת בפני נכתב ובפני נחתם], מה שאין כן בעדות מיתה, שאנו מסתמכים על דבריה בלבד.

הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, ובגמרא מבואר שדין זה הוא באופן שמסר הבעל את הגט לאשתו, אך התנה עימה שלא תתגרש בו עתה, אלא תהיה 'שליחה' שלו להוליך את הגט לארץ ישראל, ולומר בפני בית דין 'בפני נכתב ובפני נחתם', ובית הדין יקחו את הגט מידה, וימנו שליח נוסף ליתנו לאשה, ובמסירה זו היא מתגרשת. ובאופן זה כיון שהיא ככל שליח, עליה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ונאמנת בכך [אבל אשה המביאה עמה גט מחוץ לארץ, ואומרת שהתגרשה בו שם, נאמנת, ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם].

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)