יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת דמאי, פרק ב, משנה ה

משנה ה: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְדַקָּה, טְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָּה. אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמָדַד בַּגַסָּה, טְפֵלָה גַסָּה לַדַּקָּה. אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַסָּה, בְּיָבֵשׁ, שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבְלַח, דִּינָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, סַלֵּי תְאֵנִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסָרָה, פָּטוּר:

משנה ה: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, פטרו חכמים את המוכרים במידה גסה מלהפריש מעשר שני מדמאי, משנתנו ממשיכה לדון בענין זה: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת [-כל דבר] שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בדרך כלל בְּגַסָּה, וּמְדָדוֹ בדרך מקרה בְדַקָּה, טְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָּה, ופטור מלהפריש. אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה, וּמָדַד דרך מקרה בַּגַסָּה, טְפֵלָה גַסָּה לַדַּקָּה, וחייב להפריש.

מבארת המשנה, אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַסָּה, בְּיָבֵשׁ, שיעור שְׁלשֶׁת קַבִּין. וּבְלַח, מה שנמכר בשווי דִּינָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, סַלֵּי תְאֵנִים, וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסָרָה – באומד, לא לפי מידה או משקל מסוימים, הרי זה כמוכר בגסה, ופָּטוּר:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)