יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת הוריות, פרק א, משנה ג

משנה ג: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף, אָמְרוּ אֵין נִדָּה בַתּוֹרָה, אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. הוֹרוּ לְבַטֵל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, הֲרֵי אֵלּו חַיָּבִין. כֵּיצַד, אָמְרוּ יֵשׁ נִדָּה בַתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר, יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִידלִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר, יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָטוּר, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד), וְנֶעְלַם דָּבָר, דָּבָר וְלֹא כָל הַגּוּף:

משנתנו מבארת עתה שלא בכל הוראה שטעו בה בית דין נאמר דין זה, שהיחיד העושה על פיהם פטור מקרבן, והם מביאים פר העלם דבר, אלא באופן שהורו את הוראתם בדבר שאינו מפורש בתורה לאיסור, אבל אם התירו דבר המפורש בתורה, אין זו נחשבת 'הוראה' בטעות כלל, אלא שנשתכחה מהם המצוה הזו, והעושה מעשה על פי שכחתם חייב קרבן חטאת, ככל שוגג:
משנה ג: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף של העבירה, כגון שאָמְרוּ אֵין כלל איסור נִדָּה בַתּוֹרָה, או שאמרו אֵין כלל איסור שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, או שאמרו שאֵין כלל איסור עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין מפר העלם דבר, וכל העושים על פיהם חייבים להביא כל אחד קרבן חטאת בפני עצמו, ככל חוטא בשוגג. אבל אם הוֹרוּ לְבַטֵל מִקְצָת מהמצוה וּלְקַיֵּם מִקְצָת, הֲרֵי אֵלּו חַיָּבִין. ומביאה המשנה את הדוגמאות לכך, כֵּיצַד, אָמְרוּ – הורו הסנהדרין בטעות שאמנם יֵשׁ איסור נִדָּה בַתּוֹרָה, אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, שראתה דם בלילה, פָּטוּר, כיון שיסברו שרק ראייה שראתה ביום אוסרת אותה, ולא ראייה שראתה בלילה, או שהורו שאמנם יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים דרך זריקה והושטה פָּטוּר, ורק הכנסה והוצאה אסורים, או שהורו שאמנם יֵשׁ איסור עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה שלא בפישוט ידים ורגלים פָטוּר, ורק אם השתחוה בפישוט ידים ורגלים חייב, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין – חייבים בית דין בהבאת פר העלם דבר, והציבור שעשה על פיהם פטור, ומבארת המשנה מהיכן נלמד חילוק זה, שֶׁנֶּאֱמַר בפרשה זו 'וְנֶעְלַם דָּבָר', והיינו שייעלם מהם דָּבָר מסוים מתוך פרטי המצוה, וְלֹא שיעלם מהם כָל הַגּוּף של המצוה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)