יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת כתובות, פרק ב, משנה ג

משנה ג: הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה, אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ, קְטַנִּים הָיִינוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְתָב יָדָם אוֹ שֶׁהָיָה כְתָב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר, אֵינָן נֶאֱמָנִין:

משנה ג: אגב הכלל שהזכירה המשנה, של נאמנות האדם באופן ש'הפה שאסר הוא הפה שהתיר', מביאה המשנה עתה דין דומה לגבי עדים החתומים על השטר, והם עצמם טוענים שאין עדותם שבשטר אמיתית: הָעֵדִים החתומים על השטר, שֶׁאָמְרוּ בפני בית דין, אמנם כְּתַב יָדֵינוּ הוּא זֶה החתום על השטר, אֲבָל בשעה שחתמנו על השטר אֲנוּסִים הָיִינוּ לחתום באונס נפשות, שאיימו עליהם שיהרגום אם לא יחתמו על השטר אף שהדבר היה שקר, או שאמרו קְטַנִּים הָיִינוּ בשעה שחתמנו, או פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים בדבריהם האחרונים, והשטר פסול. אמנם דין זה הוא רק כאשר לולא דבריהם לא היה ידוע לנו כלל שאלו הם חתימותיהם, כיון שהפה שאסר ואמר שאלו הם חתימות ידיהם, הוא הפה שהתיר ואמר שחתמו בשקר או בפסול. וְאילו אִם יֵשׁ עֵדִים אחרים המעידים על כך שֶׁהוּא כְּתַב יָדָם, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר – או שראו הדיינים את חתימות ידם על שטר אחר, ומתוך דימוי החתימות הכירו שזהו כתב ידם, ונמצא שאין צורך בעדותם כדי לדעת שאלו הם חתימותיהם, אֵינָן נֶאֱמָנִין לומר שהיו אנוסים, קטנים או פסולים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)