יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת כתובות, פרק ו, משנה ג

משנה ג: פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר, הוּא פוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָׁה עָשָׂר מָנֶה. וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם, הוּא פוֹסֵק פָּחוּת חֹמֶשׁ. שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. שׁוּם בְּמָנֶה הִיא. נוֹתֶנֶת שְׁלשִים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר. וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת, הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת. מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק, הוּא פוֹסֵק פָּחוּת חֹמֶשׁ:

משנה ג: אדם הנושא אשה, כותב בשטר כתובתה את מה שהכניסה לו בנדונייתה, כדי שכאשר ימות או יגרשנה תיטול את נדונייתה. משנתנו מבארת שאין כותבים בשטר הכתובה את הסכום האמיתי של הנדוניה, אלא סכום גדול יותר, כיון שבסכום זה הוא יכול לסחור ולהרויח: פָּסְקָה האשה לְהַכְנִיס לוֹ בנדונייתה אֶלֶף דִּינָרִים, הרי הוּא פּוֹסֵק כְּנֶגְדָּן – כותב בכתובה כנגד דמים אלו התחייבות על חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה, שהם אלף וחמש מאות דינרים, שליש יותר מהסכום האמיתי שהכניסה לו [והיינו שליש 'מִלְבַר', כלומר שליש מהסכום הכללי, לאחר ההוספה]. וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם – כנגד החפצים שהכניסה לו בנדוניה, שצריך לשום אותם ולהעריך את שוויים, הוּא פּוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ – הוא כותב בשטר הכתובה את שוויים בניכוי חומש מהערך ששמו אותם, כיון שהדרך היא לשום את הדברים בסכום הגדול משוויים האמיתי, כדי לחבב את הכלה על בעלה. אמנם, אם הסכימו שיכתוב בכתובה 'שׁוּם בְּמָנֶה, וְשָׁוֶה מָנֶה', המשמעות היא שאף על פי שהכניסה לו דברים ששומתם מנה, יכתוב לה גם הוא התחייבות על מנה, ולא ינכה חומש מאותו מנה, ולכן אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה, ואינו יכול לדרוש שתכניס לו חפצים בשווי מנה וחומש. אבל אם כתבו רק 'שׁוּם בְּמָנֶה', אם רוצה היא שיכתוב בכתובה התחייבות על מנה, הרי היא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר, שזהו מנה וחומש, וכמו שהתבאר, שמפחית הוא חומש מהערך של מה שהכניסה לו במטלטלין, הצריכים שומא. וכן אם כתב בכתובה התחייבות כנגד שומת הנדוניא בְּסך אַרְבַּע מֵאוֹת, נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת. מַה שֶּׁהֶחָתָן פּוֹסֵק – גם הבגדים שהחתן נותן לה, והיא מכניסה אותם אחר כך כנדוניה, גם בהם הוּא פּוֹסֵק – מתחייב עליהם בשטר הכתובה בשיעור פָּחוֹת חֹמֶשׁ.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)