משנה ו: רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּתְּחִלָּה, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט, וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין, הֲרָגוּהוּ. וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה, פְּטָרוּהוּ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת, מַחֲזִירִין אוֹתָם לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ וְגוֹ'. אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד הַמְרֻבֶּה בִבְגָדִים וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ, (מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ. מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי:
רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּתְּחִלָּה – מיד לאחר שנהרג האדם, קודם שיגיע הדבר לידי בית דין ויבדקו כיצד אירע הדבר, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לברוח לְעָרֵי מִקְלָט, כדי שלא יהרוג גואל הדם את הרוצח, וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם לדון אותו, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין, כיון שהתברר שהרג במזיד ובהתראה, הֲרָגוּהוּ בית דין, כדינו. וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה כיון שהיה אנוס, ואינו חייב אפילו גלות, פְּטָרוּהוּ לגמרי, ואינו גולה, ואסור לגואל הדם להורגו. ומִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת, כיון שהתברר שהרג בשוגג, מַחֲזִירִין אוֹתָם לִמְקוֹמוֹ – לעיר המקלט, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ' וְגוֹ'.
נאמר בפסוק שיהיה הרוצח בשגגה בעיר המקלט 'וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ', אֶחָד – בין כהן גדול המָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, כפי שהיה בזמן בית המקדש הראשון, וְאֶחָד הַמְרֻבֶּה בִבְגָדִים – ובין כהן גדול שהתמנה לאחר שנגנז שמן המשחה בידי יאשיהו מלך יהודה, והיה מתחנך לעבודתו על ידי לבישת שמונת הבגדים המיוחדים לכהן גדול, וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ, כגון שאירע פסול לכהן הגדול, ומינו כהן גדול אחר תחתיו, ולאחר זמן חזר הכהן הגדול לכשרותו, ואותו שמינו בינתיים עובר מכהונתו, מכל מקום יש לו דין כהן גדול לחלק מהדברים, ולכן אם מת אחד מהכהנים הגדולים הללו, (מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ) מעיר מקלטו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה – כהן הנמשח לשם הכרזת הפסוקים הנאמרים בתחילת המלחמה, שנאמר 'וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם', אם מת כהן זה, הרי הוא מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ, כיון שמיתת כהן גדול גורמת ליציאת הרוצח מעיר מקלטו, אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים גדולים מְסַפְּקוֹת לָהֶן – לרוצחים בשגגה מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ, כי יתכן שתתקבל תפילתם, מאחר והכהן הגדול היה צריך להתפלל שלא תארע רציחה בשגגה בחייו, ואין זו 'קללת חינם' שאינה מתקבלת.
אם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ של הרוצח בשגגה לגלות מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה, שהרי אפילו מי שכבר גלה לעיר מקלט, יוצא, כל שכן זה שעדיין לא גלה. אבל אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּמִנּוּ כהן גדול אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ של הרוצח לגלות, הרי זה חוֹזֵר מעיר מקלטו רק בְּמִיתָתוֹ שֶׁל הכהן הגדול השֵׁנִי.
