משנה ג: הָאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה, הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָהוֹר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָמֵא, אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים:
הָאוֹכֵל פירות של בִּכּוּרִים, עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן – קודם שקרא עליהם את הפרשה של 'ארמי אובד אבי', שעדיין יש בהם קדושה [אבל אחרי שקרא עליהם הרי זה ממון כהן ואין בו קדושה], או כהן שאכל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים של חצר המשכן [וכן בבית המקדש אם אכלם חוץ לעזרה], האוכל קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה של ירושלים, הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָהוֹר – בקרבן פסח שנעשה בטהרה, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אֲבָל הַמּוֹתִיר מבשר קרבן פסח הנעשה בַּטָהוֹר – בפסח הבא בטהרה, וְהַשּׁוֹבֵר את העצם בַּטָמֵא – בקרבן פסח הנעשה בטומאה, אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים.
