משנה ה: הַקֹּמֶץ, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הָעִשָּׂרוֹן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַיַּיִן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַשֶּׁמֶן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:
משנה ה: נאמר בתורה (ויקרא ב ב) 'וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ', ולמדו מכך חכמים שהַקֹּמֶץ, אפילו מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ, שאם נחסר ממנו אפילו בשיעור כל שהוא, פסול. הָעִשָּׂרוֹן – עשרון סולת של המנחה, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ, שנאמר (שם) 'מִסָּלְתָּהּ', וייתור האות ה"א בא ללמד שיש צורך שתהיה הסולת בשיעור עשרון, ולא פחות. הַיַּיִן, הבא לנסכים, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ, שנאמר לגבי נסכים (במדבר טו יא) 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד', ולשון 'ככה' באה ללמד שיהיה השיעור מדויק, ולא פחות. הַשֶּׁמֶן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ, ולגבי מנחת נסכים [מנחה הבאה יחד עם הקרבן] למדו כן ממה שנאמר לשון 'ככה', וכפי שהובא לעיל לגבי יין של נסכים, ולגבי מנחת נדבה למדו כן ממה שנאמר (ויקרא ב ב) 'וּמִשַּׁמְנָהּ', וייתור האות ה"א בא ללמד שיש צורך שתהא מידת השמן מדוייקת, ולא פחות. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שאם הביא את האחד ולא הביא את השני, פסל, שנאמר לגבי מנחת העומר (ויקרא ב טז) 'מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ', וכן נאמר לגבי שאר מנחות (ויקרא ב ב) 'מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ', ומכך שכתבה זאת התורה פעמיים, יש ללמוד שהם מעכבים זה את זה, ואם חיסר אחד מהם, פסל. הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שאם הקטיר אחד מהם לבדו, ללא השני, פסל, שנאמר (ויקרא ב ב) ' וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ', וכן נאמר (ויקרא ו ח) 'וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה', ומכך שכתבה התורה פעמיים את ענין הקמיצה והלבונה, יש ללמוד שהם מעכבים זה את זה.
