פרק ד, משנה א: הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל ראשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן, וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן. הַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
פרק ד, משנה א: לאחר שהתבארו בסוף הפרק הקודם כמה מצוות המעכבות זו את זו, יובאו במשניות הבאות מצוות שונות שאינן מעכבות זו את זו, אף שיש להם שייכות זו לזו: הַתְּכֵלֶת שבציצית, אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת, אף על פי שזו מצוה אחת, ולכן אם יש לאדם רק חוטים לבנים או רק חוטי תכלת, ישים את כל הארבעה מהמין שיש לו [כיון שמנין החוטים מעכב, וצריך להניח בכל כנף ארבעה חוטים כפולים], ויוצא בכך ידי חובת אותה המצוה. תְּפִלָּה [-תפילין] שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל ראשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד, כיון שהן שתי מצוות, ואם יש לו רק תפילין של יד או רק תפילין של ראש, יניח מה שיש לו. כל אדם המביא קרבן בהמה צריך להביא מנחת נסכים, והיינו סולת, שמן ויין, והתבאר לעיל (פ"ג מ"ה) שהסולת והשמן מעכבים זה את זה, אמנם הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן, שאם אין לו סולת ושמן יביא את היין, וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן, שגם אם אין לו יין, יביא סולת ושמן. הַמַּתָּנוֹת – נתינת דם הקרבנות שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, כגון דם החטאת שניתן בארבע קרנות המזבח, אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אלא אפילו אם נתן נתינה אחת, כיפר, שנאמר (דברים יב כז) 'ודם זבחיך ישפך', ומשמעות הלשון היא אפילו שפיכה אחת.
