יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת מנחות, פרק ד, משנה ה

משנה ה: חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, לֹא הָיוּ בָאוֹת חֲצָיִים, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַבֹּקֶר, וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. וְכֹהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בַשַּׁחֲרִית וּמֵת וּמִנּוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ, וְלֹא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה אָבֵד. נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין, וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין, לֹא מִנּוּ כֹהֵן אַחֵר, מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יִהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה:

משנה ה: מלבד הקרבנות והמנחות הבאים כל יום בבית המקדש, יש מנחה מיוחדת שאותה מביא רק הכהן הגדול, בכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, שנאמר (ויקרא ו יג-טו) 'זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב, עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַה' כָּלִיל תָּקְטָר'. ומה שנאמר 'ביום המשח אותו', הרי זה כאילו נאמר 'מיום המשח אותו', שמאותו יום והלאה מביא הכהן הגדול מנחה זו בכל יום. וכיון שנאמר במנחה זו 'על מחבת בשמן תעשה', מכונה היא בשם 'מנחת חביתין'. חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, שהיה הכהן הגדול מביא חציין בבוקר וחציין בערב, לֹא הָיוּ בָאוֹת חֲצָיִים, שאינו יכול להביא מביתו חצי עשרון בבוקר וחצי עשרון בערב, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַבֹּקֶר, וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם.

וְכֹהֵן גדול שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בַשַּׁחֲרִית, וּמֵת, וּמִנּוּ כֹהֵן גדול אַחֵר תַּחְתָּיו, לֹא יָבִיא הכהן הגדול החדש חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ, שהרי התבאר שאין מנחה זו באה חציים, וְלֹא – וכן אינו יכול להביא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל הכהן הגדול הרִאשׁוֹן, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, ומקדשו בכלי שרת, וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בין הערביים, וּמֶחֱצָה אָבֵד [משהים אותו עד שיעבור עליו לילה, ויפסל בלינה, וישרף], נִמְצְאוּ במקרה זה שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין, וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין, שהרי הכהן הגדול הראשון קידש עשרון שלם, והקריב חציו בבוקר, והחצי השני אבד. והכהן הגדול השני קידש גם הוא עשרון שלם, והקריב חציו בין הערביים, והחצי השני אבד.

אם לֹא מִנּוּ כֹהֵן גדול אַחֵר, וכבר הגיע זמן הקרבת מנחת חביתין, מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁל צִבּוּר, כיון שנאמר בפרשה זו לשון 'חק עולם', ויש לדרוש זאת כאילו נאמר שאותו 'חוק' קבוע של מנחת חביתין, כשאין כהן גדול יבוא משל ה'עולם', כלומר, משל ציבור. רַבִּי יִהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים של הכהן הגדול שמת, שנאמר 'הכהן המשיח תחתיו מבניו', ויש לדרוש זאת כאילו נאמר שאם מת הכהן המשיח, אחד מבניו יביא מנחה זו תחתיו. וּבאופן זה שאין כהן גדול, בין לרבי שמעון ובין לרבי יהודה, אותה מנחת חביתין של בין הערביים שְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה, מעשרון שלם, ולא חצי עשרון, ורבי שמעון לומד כן ממה שנאמר 'כליל תקטר', והיינו שאם היא באה משל ציבור היא מוקטרת בשלימותה, ולא חצייה. ורבי יהודה לומד זאת ממה שנאמר 'הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה', ומלשון 'אותה' יש לדרוש שכאשר היא באה על ידי בניו של הכהן הגדול, תיעשה אותה בשלימותה, ולא חציה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)