יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת מנחות, פרק ט, משנה א

פרק ט, משנה א: שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל יָבֵשׁ הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, עִשָּׂרוֹן, וַחֲצִי עִשָּׂרוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עִשָּׂרוֹן, עִשָּׂרוֹן, וַחֲצִי עִשָּׂרוֹן. עִשָּׂרוֹן מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד לְכָל הַמְּנָחוֹת. לֹא הָיָה מוֹדֵד, לֹא בְשֶׁל שְׁלשָׁה לַפָּר, וְלֹא בְשֶׁל שְׁנַיִם לְאַיִל, אֶלָּא מוֹדְדָן עֶשְׂרוֹנוֹת. חֲצִי עִשָּׂרוֹן מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, מֶחֱצָה בַבֹּקֶר וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבָּיִם:

פרק ט, משנה א: פרק זה עוסק בכלי המדידה השונים שהיו במקדש, מה היה גודלם ולמה היו משתמשים בהם: שְׁתֵּי מִדּוֹת [-כלי מדידה] שֶׁל יָבֵשׁ הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, אחד בשיעור עִשָּׂרוֹן, וְהשני בשיעור חֲצִי עִשָּׂרוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שלש מידות היו, האחד היה במידת עִשָּׂרוֹן כשהוא 'מחוק', כלומר מלא עד שפתו ולא יותר, ובו היו משתמשים למדידת חביתי כהן גדול [כיון שהיו צריכים לחלקו אחר כך לשני חצאים, שהרי היו מקריבים חציו בבוקר וחציו בערב, ואם היו משתמשים לשם כך בכלי גדוש, היה החלק הגדוש מתפזר], והשני היה במידת עִשָּׂרוֹן כשהוא 'גדוש', כלומר, היה זה כלי קטן יותר, שרק כשהיו ממלאים אותו במידה גדושה העולה על גובה שפתו היה בו עשרון, ובו השתמשו למדידת כל המנחות, כיון שכך נראה הדבר יותר מהודר ונאה, וְהכלי השלישי היה חֲצִי עִשָּׂרוֹן [וטעמו של רבי מאיר שהצריך שני כלים ששיעורם עשרון, כיון שנאמר (במדבר כח כט) 'עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד', ויש ללמוד מכך שהיו שני כלים שונים שבהם היו מודדים את העשרון.

מבארת עתה המשנה, כלי המחזיק עִשָּׂרוֹן, מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד לְכָל הַמְּנָחוֹת. לֹא הָיָה מוֹדֵד בכלים אחרים, לֹא בְשֶׁל שְׁלשָׁה לַפָּר – מנחה הבאה עם הפר, שהיא שלשה עשרונים, לא היה מודד אותה בכלי אחד המחזיק שלשה עשרונים, וְלֹא בְשֶׁל שְׁנַיִם לְאַיִל, שמנחתו שני עשרונים, אֶלָּא מוֹדְדָן עֶשְׂרוֹנוֹת – בכלי המחזיק עשרון, ולאיל מביא שני כלים כאלו, ולפר שלשה כלים.

הכלי המחזיק חֲצִי עִשָּׂרוֹן, מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, שהיה מביא בכל יום מנחת חביתין של עשרון אחד, ומחלקו בכלי זה לשני חצאים, ולש כל חצי עשרון בפני עצמו, ועושה מכל חצי עשרון שש חלות, ואופה את כל שתים עשרה החלות ביחד, ומחלק כל חלה לשני חלקים, ומקריבם מֶחֱצָה בַבֹּקֶר – שנים עשר חצאי חלות בבוקר, וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבָּיִם:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)