יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת מעילה, פרק ד, משנה ד

משנה ד: הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. הַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה, וְכֵן הַנְּבֵלָה וּבְשַׂר הַמֵּת, אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא אֲפִלּוּ כַקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. הָאֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה וְשֶׁנִּטְמָא בִוְלַד הַטֻּמְאָה, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא כַקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם:

משנה ד: הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר, אף שגזרו חכמים על כל אחד מהם בפני עצמו שהוא מטמא את הידים, מכל מקום אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לטומאה זו, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, ואם היו מצטרפים נמצא שיש כאן 'גזירה לגזירה', גזירה אחת שיטמאו את הידים, וגזירה שניה שיצטרפו, ואין חכמים גוזרים גזירה לגזירה.

הַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה, אף שיש חומרה בשרץ שבשרו מטמא אפילו בכעדשה, מה שאין כן בנבילה שבשרה מטמא בכזית, וְכֵן הַנְּבֵלָה וּבְשַׂר הַמֵּת, אף שיש חומרה מיוחדת בבשר המת שמטמא שבעת ימים, אף על פי כן אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא, אֲפִלּוּ כַקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, כלומר, אין השרץ או בשר המת החמורים מצטרפים להשלים את שיעור הכזית של הנבילה כדי לטמא. וכל שכן שאין נבילה, שטומאתה קלה יותר, מצטרפת להשלים שיעור כעדשה לשרץ, או כזית למת.

הָאֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, ונעשה 'ראשון' לטומאה, וְהאוכל שֶׁנִּטְמָא בִוְלַד הַטֻּמְאָה, ונעשה 'שני' לטומאה, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לשיעור כביצה, לְטַמֵּא כַקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, שיהא המאכל הנוגע בהם 'שלישי' לטומאה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)