יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת נזיר, פרק ז, משנה ג

משנה ג: אֲבָל הַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרָס, וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וְהַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, וּרְבִיעִית דָּם, וְאֹהֶל, וְרֹבַע עֲצָמוֹת, וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת, וִימֵי סָפְרוֹ, וִימֵי גָמְרוֹ, עַל אֵלּוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין, וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, וְקָרְבָּן אֵין לוֹ. בֶּאֱמֶת, יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ:

משנה ג: אֲבָל הַסְּכָכוֹת – אילנות שענפיהם מרוחקים זה מזה, ואחד הענפים מאהיל על כזית מהמת, ועבר שם הנזיר ואינו יודע אם עבר תחת אותו ענף, וְהַפְּרָעוֹת – אבנים או עצים הבולטים מהכותל ויש טומאה תחת אחד מהם, וּבֵית הַפְּרָס – שדה שנחרש בה קבר, יש טומאה בשיעור מאה אמה סביבותיה, כיון ששיערו חכמים שעד מרחק כזה מוליכה המחרשה את העצמות, וְאֶרֶץ הָעַמִּים – כל מקום שמחוץ לארץ ישראל, שגזרו שם חכמים טומאה, וְהַגּוֹלֵל – כיסוי הארון של המת, וְהַדּוֹפֵק – הארון עצמו [שהכיסוי דופק עליו], וּרְבִיעִית דָּם של המת, וְאֹהֶל וְרֹבַע עֲצָמוֹת – אם האהיל על רובע הקב עצמות, וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת שהם מטמאים כמת עצמו, והנוגע בהם טמא שבעה ימים, וִימֵי סָפְרוֹ של מצורע, לאחר שנטהר מצרעתו, שסופר שבעה ימים, וִימֵי גָמְרוֹ של מצורע, והיינו הימים שבהם הוא חלוט בטומאתו, עַל אֵלּוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי אם נטמא בטומאת מת, כדי להטהר מטומאתו, וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הימים הַקּוֹדְמִין, אך ימי הטומאה אינם עולים לו למנין ימי הנזירות, וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד להשלים לימים שהתחיל למנות קודם לכן, וְקָרְבָּן אֵין לוֹ.

בֶּאֱמֶת – הלכה למשה מסיני היא, שיְמֵי הטומאה של הַזָּב וְהַזָּבָה, וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע, שבהם עדיין אינו טמא ודאי, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ למנין ימי נזירותו.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)