תָּנוּ רַבָּנָן, הַקַּפְרִיסִין – הקליפות של פירות עץ הצלף, שדרך לאוכלם חיים, אך יש שמבשלים אותם, וְהַקֲפְּלוּטָאוֹת – כרתי, שדרך לאוכלו חי, וְהַמַטֲלְיָא – מין פרחים [ועושים אותם על ידי שנוטלים זרע כרפס, זרע פשתן וזרע תלתן, ושורים אותם במים פושרים, ומניחים אותם כך עד שיצטמקו, ומביאים כלים חדשים מלאים מים, ושורים בהם עפר נקי, ומדביקים בו את הזרעונים הללו, ומוליך אותם האדם לבית המרחץ, ובינתיים עד שהוא מתרחץ מלבלבים אותם פרחים וצומחים, וכשאוכלים אותם מצטננים מחמימות המרחץ, ומבואר בגמרא שאמנם אין שום פרח יכול ללבלב בשעה קלה, אך הם היו עושים כן על ידי כשפים], וְהַחַמִּין – מים חמים, שאין משתנים על ידי הבישול, וְהַקְּלָיוֹת – גרעיני חטה וכדומה שֶׁקּוֹלִים אותם באש, ואינם משתנים על ידי הקלייה, שֶׁלָּהֶן – של עובדי כוכבים, מוּתָּרִין. בֵּיצָה צְלוּיָה, אֲסוּרָה. וְהָנֵי מִילֵּי – והיתר זה הוא דוקא בקַפְרִיסִין וְקַפְּלוֹטוֹת הַבָּאוֹת מִן הָאוֹצָר, שבהם אין חשש לתערובת יין נסך, כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר קַמָּן – וכפי שיתבאר להלן. (שמן רבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירו תניא היא המטליא היא פסלה היא שעיתא).
וְכּוֹסְפָּן – פסולת של תמרים לאחר שעשו מהם שיכר, ושורים את אותה פסולת במים חמים ואוכלים אותה, שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁהוּחַמּוּ חַמִּין, בֵּין בְּיוֹרָה גְּדוֹלָה בֵּין בְּיוֹרָה קְטַנָּה – בין בקדירה גדולה ובין בקדירה קטנה, הגם שבקדירה גדולה יש חשש שבישלו בה דבר איסור, מֻתָּר לאוכלו, כיון דְּקָיְימָא לָן להלכה שדבר איסור הנוֹתֵן טָעַם לִפְגָם, מֻתָּר, וכיון שבדרך כלל עובר על הכלי עשרים וארבע שעות משעה שבישלו בו דבר איסור, הרי כבר נפגם טעם האיסור, ואין אותו טעם פגום אוסר את מה שמבשלים בו עתה.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הַאי מִשְׁחָא שְׁלִיקָא דַּאֲרַמָּאֵי – שמן מבושל של גויים, שָׁרִי – מותר באכילה. אָמַר רַב סַפְרָא, פְּשִׁיטָא – דין זה פשוט הוא, שהרי לְמַאי נֵיחוּשׁ לָהּ – מהו החשש שיכול להיות בשמן זה, אִי מִשּׁוּם אִיעֲרוּבֵי – אם נחשוש שעירבו בו יין נסך, הרי מִיסְרַח סָרֵי – תערובת של יין בשמן גורמת לו להסריח, וניכר הדבר, וְאִי מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הרי שמן הוא דבר הנֶאֱכַל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, וְאִי מִשּׁוּם גִּיעוּלֵי [-פליטת] עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים – שמא נפלט מהקדירה שבישלו בה את השמן טעם של איסור הבלוע בקדירה, הרי נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא, כיון שכבר עברו עשרים וארבע שעות מזמן שבישלו בו את האיסור, וּמוּתָר.
וְאֲהִינֵי שְׁלִיקֵי דַּאֲרַמָּאֵי – ותמרים מבושלים של גויים, חֳלָיֵי – מתוקים, וַדַּאי שָׁרוּ – מותרים, שהרי הם נאכלים חיים, מְרִירֵי – מרים, שהתמתקו על ידי הבישול, וַדַּאי אֲסִירֵי, שהרי אינם ראויים להאכל כשהם חיים, מְצִיעָאֵי – בינוניים, שנאכלים כשהם חיים על ידי הדחק, והבישול ממתקם, אִיבַּעְיָא לָן מִינֵּיהּ דְּרַב אַסִּי – נשאלה שאלה זו לפני רב אסי, וּפָשַׁט, דְהאמורא לֵוִי, שהיה רבו של רב אסי, אָסַר תמרים אלו שהומתקו בבישולם על ידי עובד כוכבים.
שְׁתִּיתָא דִטְלוֹפְחֵי – תבשיל העשוי מקמח של עדשים קלויים, ודרך לתת בהם חומץ כדי שלא יהיו מתוקים מידי, בֵּין בְּחַלָּא בֵּין בְּמַיָּא – בין אם אכן יש בהם חומץ, ובין אם נתן בהם מים, אֲסִירָא – אסורים משום שחומץ של עובדי כוכבים אסור, וכשיש בהם מים אסרום מחשש שיטעו ויבואו להתיר גם בחומץ. אֲבָל דְּשַׂעֲרֵי וּדְחִיטֵי – אבל אם הכין את התבשיל מקמח קליות של חטים ושעורים, דְּלֹא עַבְדֵי בְּהוּ חָלָא – אין דרך כלל לתת בהם חומץ, שַׁרְיָאן – מותרים, דְּהָא – שהרי בָּעיר נְהַרְדְעָא מַפְקֵי צִנֵי לְשׁוּקָא – מוציאים לשוק סלים מלאים במאכל זה, אף שהתבשל על ידי עובדי כוכבים, וְלֹא חַיְישֵׁי לְמָאן דְאָסַר – ואין חוששים לדעת האוסרים.
שנינו במשנה בכלל מאכלי עובדי כוכבים האסורים באכילה, 'וּכְבָשִׂין שֶׁדַּרְכָּן לָתֶת בָּהֶן יַיִן וְחוֹמֵץ'. אָמַר חִזְקִיָּה, לֹא שָׁנוּ דין זה, שמאכלים אלו אסורים רק באכילה אך מותרים בהנאה, אֶלָּא באופן שֶׁדַּרְכָּן לפעמים לתת בהם יין וחומץ, אֲבָל בְּיָדוּעַ שהכל נותנים בהם יין או חומץ, אָסוּר אפילו בַּהֲנָאָה, ככל יין או חומץ של עובדי כוכבים.
מבררת הגמרא, וּמַאי שְׁנָא – במה שונה דין זה מִדינו של מּוּרְיָיס, שהוא תבשיל העשוי מקרבי דגים וקמח, לְרַבָּנָן דְשָׁרוּ – לדעת רבנן במשנתנו המתירים אותו בהנאה, והרי ידוע שהכל נותנים יין בתבשיל זה. מתרצת הגמרא, הָתָם – שם, במורייס, לַעֲבוּרֵי זוֹהֲמָא – נותנים את היין כדי להעביר את הזוהמה של הדגים, והרי זה כאילו הולך היין לאיבוד, אבל הָכָא – במאכלים אלו, לִמְתּוּקֵי טַעֲמָא – נותנים את היין כדי להמתיק את הטעם של התבשיל.
פוסק הרי"ף, וְהִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ – ההלכה היא כחזקיה, שאם ידוע שיש בו יין או חומץ נאסר התבשיל גם בהנאה, וְאַף עַל גַּב דְּפָלֵיג עֲלֵיהּ – ואף על פי שנחלק עליו רַבִּי יוֹחָנָן והתירו בהנאה אפילו באופן זה, אֵין הֲלָכָה כְּתַלְמִיד בְּמָקוֹם הָרַב, והרי רבי יוחנן היה תלמידו של חזקיה.
