יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עבודה זרה, פרק ב, שיעור 26

שנינו במשנה בכלל המאכלים של עובדי כוכבים האסורים באכילה, 'וְהַחִילָק'. מבררת הגמרא, מַאי 'חִילָק', אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא, אָמַר רַב, סוֹלְתָּנִית, שזהו דג טהור, אך בקטנותו אין לו קשקשים, וּמִפְּנֵי מַה אַסָרוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁעֶרְבוֹנָה עוֹלִים עִמָּהּ – כיון שדגים טמאים קטנים הדומים להם מתערבים עמהם, ואין ניכר מי הטהור ומי הטמא.

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, דג שאֵין לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים, וְעָתִיד לְגַדֵּל אַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסוֹלְתָּנִית וְהָאַפִין, מֻתָּר הוא באכילה. דג שיֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים, וְעָתִיד לְהַשִׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן אַקוּנִיס, וְאַפּוּנִיס, וְכַּסְפְּסִיאַס, וְאַטוּנָס, מֻתָּר.

אָמַר אַבַּיֵּי, חַמְרָא דְּיַמָּא – דג המכונה 'חמור ים', שָׂרֵי – מותר באכילה. תּוֹרָא דְּיַמָּא – דג המכונה 'שור ים', אַסִּיר באכילה. וְסִימָנֵיךְ – הסימן לדבר, מי שהוא טָמֵא ביבשה, והיינו חמור, טָהוֹר בים, שזהו 'חמור ים'. וְטָהוֹר ביבשה, שהוא השטר, טָמֵא בים, והוא 'שור ים'. כְּלָלָא דְּמִילְתָּא – והכלל בכל מייני הדגים, כָּל דְּאִית לֵיהּ קִילְפֵי – כל דג שיש לו קשקשים, שָׂרֵי – מותר הוא באכילה [ואף שיש בדגים שני סימני טהרה, סנפיר וקשקשת, קיבלו חז"ל שכל דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר].

 

 

שנינו במשנה בכלל מאכלי עובדי כוכבים האסורים באכילה ומותרים בהנאה, 'וְקוֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית', והיינו מין ירק חריף ששמו חלתית, החתוך לחתיכות קטנות. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מה הטעם לכך שאסרוהו באכילה, ומבארת מִשּׁוּם דְמַפְסְקֵי לֵיהּ בְּסַכִּינָא – כיון שהם חותכים אותו בסכין שלהם, שהיא בלועה במאכלות אסורים. ומוסיפה הגמרא, וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר מַר, נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם – טעם איסור הבלוע בכלי, אם עברו עליו עשרים וארבע שעות נפגם טעמו, ומֻתָּר, אַגַּב חוּרְפֵיהּ דְחִלְתִּיתָא – מחמת החריפות של החלתית, מַחְלֵיא לֵיהּ שַׁמְנוּנִית – ממתיקה חריפות זו את השומן האסור הבלוע בסכין, וַהֲוָה לֵיהּ – והרי זה כְּנוֹתֵן טַעַם לִשְׁבַח, וְאָסִיר.

מביאה הגמרא מעשה בענין זה, עַבְדֵיהּ – עבדו דְּרַבִּי לֵוִי, הֲוָה מַזְּבִּין חִלְתִּיתָא בְּשׁוּקָא – היה מוכר חלתית בשוק. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְלֵוִי – כאשר נפטר לוי, אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן – באו לפני רבי יוחנן, ואָמְרוּ לֵיהּ – שאלוהו, מַהוּ לְמִיזְבַּן מִינֵּיהּ – האם מותר לקנות מאותו עבד, או שיש לחשוש שמא הוא קונה את החלתית מגוי, ומוכרה לישראל. אָמַר לְהוּ רבי יוחנן, עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר [-תלמיד חכם], הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר, ומותר לקנות ממנו, ואפילו לאחר שמת רבו.

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵשֶׁת חָבֵר, הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר, להאמינה על המעשרות ועל טומאה וטהרה. בִּתּוֹ שֶׁל חָבֵר, הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר. עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר, הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר. חָבֵר שֶׁמֵּת, אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָם, ונאמנים, עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ – עד שתהיה סיבה חדשה שמחמתה חושדים בהם. וְכֵן חָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ תְּכֵלֶת, והוחזקו שמוכרים תכלת אמיתית הכשרה לציצית ולא צבע אחר הנראה כמו תכלת, הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָה, שהתכלת הנמכרת בה מוחזקת ככשרה, עַד שֶׁתִּפָּסֵל.

 

 

 

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)