יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עדיות, פרק ד, משנה ג1

משנה ג: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶבְקֵר לָעֲנִיִּים הֶבְקֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ הֶבְקֵר, עַד שֶׁיֻּבְקַר אַף לָעֲשִׁירִים כַּשְּׁמִטָּה.

משנה ג: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶבְקֵר [-הפקר] לָעֲנִיִּים – אדם שהפקיר ממון רק עבור העניים, ואילו לגבי העשירים אין הממון מופקר, הרי זה הֶבְקֵר, ואם היה זה הפקר של פירות, העני הזוכה מהפקר זה אינו צריך להניח לקט שכחה ופאה מפירות אלו, ולא להפריש מהם מעשרות, כדין פירות של הפקר, ולמדו כן ממה שנאמר לגבי מתנות עניים (ויקרא יט י) 'לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם', והלשון 'תעזוב אותם' מיותרת לכאורה, ובאה ללמד שיש עזיבה אחרת שדינה דומה לדין מתנות עניים, והיינו הפקר שמפקיר האדם לעניים בלבד, שכשם שמתנות העניים מופקרות רק לעניים, ואין לעשירים רשות לזכות בהם, כך יכול האדם להפקיר מנכסיו רק לעניים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ הֶבְקֵר, עַד שֶׁיֻּבְקַר אַף לָעֲשִׁירִים, כַּשְּׁמִטָּה, שנאמר בה (שמות כג יא) 'וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ', ולשון 'ונטשתה', שהיא מיותרת לכאורה, באה ללמד שיש נטישה אחרת שהיא דומה לנטישה של שמיטה, וזו נטישה של הפקר, וכשם שפירות השנה השביעית מופקרים לכל, בין לעניים ובין לעשירים, כך כל הפקר צריך שיהא מופקר לכל, בין לעניים ובין לעשירים, ואם הפקיר לעניים לבדם, אין זה הפקר.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)