יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עדיות, פרק ד, משנה ד

משנה ד: הָעֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לַגָּפָה וְלַגָּדִישׁ וְלַבָּקָר וְלַכֵּלִים וּשְׁכָחוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ שִׁכְחָה. וּבֵית הִלֵל אוֹמְרִים, שִׁכְחָה:

משנה ד: הָעֹמֶר שֶׁהוּא נמצא סָמוּךְ לַגָּפָה [-גדר אבנים הסדורות זו על זו ללא טיט], וְכן אם היה העומר סמוך לַגָּדִישׁ, וְלַבָּקָר, וְלַכֵּלִים, והיינו באופן שבעל הבית כבר הגביהו והחזיק בו כדי להוליכו לעיר, ואחר כך הניחו באותו מקום מסוים, וּשְׁכָחוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ שִׁכְחָה, כיון שכבר החזיק בו בעל הבית וזכה בו, ומה שחזר ושכחו שם אינו נותן לו דין 'שכחה' כדי שיזכו בו העניים, וּבֵית הִלֵל אוֹמְרִים, הרי זו שִׁכְחָה, כיון שמכך שחזר והניחו בצד מקום מסוים מוכח שחשש בעל הבית שישכחנו, והרי זו כשכחה חדשה, ושוב אין העומר נחשב בחזקת בעל הבית, ואם שכחו שם, הרי הוא של העניים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)