יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עירובין, פרק ב, משנה ג

משנה ג: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד בֵּית סָאתַיִם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא לַגִּנָּה וְלַקַּרְפֵּף, אֲבָל אִם הָיָה דִיר אוֹ סַחַר אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר, אֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, אֲפִלּוּ בֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין, מֻתָּר. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַרְבֶּה בַפַּסִּין:

כפי שהתבאר במשנה הקודמת, מותר להגדיל את השטח המוקף דיומדין ככל שירצה האדם, ובלבד שירבה בפסים. אמנם רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, לא יגדיל את השטח המוקף אלא עַד שיעור של בֵּית סָאתַיִם, והיינו מאה אמה על חמישים אמה, שזהו שיעור חצר המשכן, אבל בשטח גדול יותר לא מצאנו שנקרא 'חצר', ואין מחיצות כאלו [שאינן מחיצות גמורות] מועילות להתירו. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים, לֹא אָמְרוּ שיעור בֵּית סָאתַיִם אֶלָּא לַגִּנָּה וְלַקַרְפָּף – מקום מוקף מחוץ לעיר ששומרים בו עצים, שהם מקומות שלא הוקפו לצורך דירה, אֲבָל אִם הָיָה דִּיר בהמות, אוֹ סַהַר – מקום מוקף לצורך בהמות העיר, אוֹ מֻקְצֶה – רחבה שמאחורי הבתים, אוֹ חָצֵר שלפני הבית, אֲפִילוּ אם השטח המוקף הוא גדול מאד, כשיעור בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין – מקום הראוי לזריעת חמשה כור של תבואה [והיינו מאה וחמישים סאה], שכל אלו נחשבים מחיצות לדירה, או אֲפִלּוּ בֵּית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין, מֻתָּר. ואף באר מים נחשבת כמקום דירה, והמחיצות המקיפות אותה נחשבות כהיקף לדירה].

חוזרת המשנה ואומרת, וּמֻתָּר לְהַרְחִיק את הפסים מהבור כָּל שֶׁהוּא – ככל שירצה האדם, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין, וכתבה זאת המשנה שוב כדי לסתום הלכה כרבי מאיר, המתיר אפילו שטח גדול ביותר, ולא כדברי רבי יהודה המתיר רק בית סאתיים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)