יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת ערכין, פרק ו, משנה ב

משנה ב: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ, אֶלָּא הַפּוֹדֶה פּוֹדֶה עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ. הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מָנֶה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה, מוֹסִיף עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה בוֹ אֶת הַנְּכָסִים הַלָּלוּ עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ:

משנה ב: הַמַּקְדִּישׁ את כל נְכָסָיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה [וכגון שגירשה קודם להקדש, שבאופן זה אין חשש לקנוניא], וּבַעַל חוֹב, וכיון ששעבודם של האשה והמלוה קדם להקדש, אין ההקדש מפקיע את זכותם בממון של המקדיש, וחל ההקדש רק על הנכסים היתרים על סכום הכתובה והחוב, אך מכל מקום אֵין הָאִשָּׁה עצמה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בַעַל חוֹב גובה בעצמו מן ההקדש אֶת חוֹבוֹ [כיון שאם יעשו כן יחשבו בני אדם שהנכסים יצאו מרשות ההקדש ללא פדיון כלל, ולא יידעו שהם שילמו להקדש את ההפרש שבין חובם לבין ערך הנכסים כולם], אֶלָּא הַפּוֹדֶה – מי שבא לפדות את הנכסים מן ההקדש, פּוֹדֶה אותם עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ, ולכן משלם הוא להקדש רק את הסכום היתר על דמי הכתובה ודמי החוב, ואילו את דמי הכתובה נותן לאשה ואת דמי החוב נותן לבעל חוב [וכגון שהיו הכתובה והחוב יחד מאתים, והקדיש אלף, נותן הפודה שמונה מאות להקדש ומאתים לאשה ולמלוה].

הִקְדִּישׁ אותו אדם תִּשְׁעִים מָנֶה, וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה, ונמצא שכשיתן הפודה את הממון לכתובה ולבעל החוב לא ישאר להקדש כלום, כיון שהחובות גדולים יותר משווי כל נכסיו, ואף שמעיקר הדין אין בכך חשש כיון שאכן אין הקדשתו חלה על הנכסים כאשר הם משועבדים לאחרים, מכל מקום כדי שלא יטעו בני אם לחשוב שהקדש יוצא בלא פדיון, מוֹסִיף המלוה עצמו ונותן ללוה עוֹד דִּינָר, וּפוֹדֶה בוֹ הלוה בעצמו אֶת הַנְּכָסִים הַלָּלוּ מיד ההקדש, עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ, וכיון שכל דין הפדיון כאן הוא משום מראית העין, שלא יחשבו שהקדש יוצא בלא פדיון, די בדינר אחד כדי לפדות את הנכסים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)