יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת פסחים, פרק א, משנה ו

משנה ו: רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרוֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִוְלַד הַטֻמְאָה עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִטְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ:

משנה זו עוסקת בדיני טומאת קדשים, והובאה כאן מחמת המשנה הבאה, בה יבואר האם ניתן ללמוד מדינים אלו הלכות השייכות לשריפת חמץ. ולהבנת המשנה יש להקדים את הדרגות השונות שיש בדיני טומאה: א. אבי אבות הטומאה, כמו המת עצמו. ב. אב הטומאה, וזהו אדם או כלי שנגעו במת. ג. ראשון לטומאה, והוא מי שנגע באב הטומאה. ד. שני לטומאה, וזהו הנוגע ב'ראשון'. ה. שלישי לטומאה, זהו הנוגע ב'שני':

רַבִּי חֲנִינָא, שהיה סְגַן הַכֹּהֲנִים הגדולים אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים – כל זמנם של הכהנים, שהיו עובדים בבית המקדש, והיו צריכים לשרוף את בשר הקדשים שנטמא, לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרוֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִ'וְלַד הַטֻמְאָה', כלומר שנגע ב'שני' לטומאה, ונמצא שהוא 'שלישי' לטומאה, באותה שריפה יחד עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻמְאָה, והוא 'ראשון' לטומאה, אַף עַל פִּי שֶׁכששורפים את ה'שלישי' יחד עם ה'ראשון' הרי הם מּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ של ה'שלישי', שהרי עד עתה היה רק שלישי לטומאה, ועתה הוא נוגע בתוך האש בבשר ה'ראשון' לטומאה, ונעשה 'שני'. ואף שאסור לטמא קדשים, מכל מקום כיון שקדשים אלו כבר נטמאו ועומדים לשריפה, אף שאינם אלא שלישי לטומאה, מותר לטמא אותם אפילו בטומאה חמורה יותר, ולעשותם שני לטומאה. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא על דברי רבי חנינא וְאָמַר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן של תרומה, שֶׁנִּפְסַל נטמא על ידי נגיעה בִּטְבוּל יוֹם – אדם או כלי שהיו טמאים, וטבלו מבעוד יום, ונטהרים רק לאחר ששקעה השמש, והשמן שנגע בהם קודם ששקעה החמה נעשה 'שלישי' לטומאה, ואת אותו שמן הדליקו בְּ'נֵר' – כלי ששמים בו את השמן, העשוי ממתכת, שֶׁאותו נר נִּטְמָא בִנגיעת אדם שהוא טְמֵא מֵת, והרי נר זה הוא אב הטומאה כמו האדם [כיון שכל כלי מתכת הנוגע בטמא מת, נעשה כמותו ממש, ואינו יורד בדרגה], אַף עַל פִּי שֶׁכשעושים כן הרי הם מּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ של שמן התרומה, שעד עתה היה שלישי לטומאה, ועתה שהוא נוגע בנר, הוא נעשה ראשון לטומאה. וזהו חידוש גדול יותר מחידושו של רבי חנינא בתחילת המשנה, שרבי חנינא אמר רק שהתירו לטמא את ה'שלישי' ולעשותו 'שני', ורבי עקיבא אמר שהתירו לעשות את ה'שלישי' ל'ראשון'.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)